אנחנו כבר בשבוע השלישי לתוכנית "בודקים ולומדים", ובשטח כבר עולות ונשמעות ההשפעות הקשות שלה על מערכות היחסים בין הורים וילדים. ימי ראשון ורביעי הם ימי בדיקות הקורונה, אותן נדרשים ההורים לעשות לילדים ולדווח למשרד הבריאות. זה אולי נראה כמו מתווה פשוט שכל הורה מוכן לשלם את המחיר שלו תמורת שגרה, אך בפועל המציאות הרבה יותר מורכבת, ויש בה אתגרים לא פשוטים, וביניהם גם פגיעה במערכות היחסים של הורים וילדים.
אחד האתגרים הגדולים של הורים בימינו היא היכולת לבנות סדר יום ולפתח הרגלים, בפרט כשאנו מדברים על הורים לפעוטות וצעירים שמוצאים עצמם בכל יום בניסוי וטעיה לבניית "שגרת בוקר" מיטבית. הורים רבים מדווחים על כך שהם מתקשים להביא את הילדים לידי ביצוע פעולות הכרחיות כמו להחליף בגדים, לצחצח שיניים ולצאת בזמן מהבית למסגרות. אלו יוצרים מתחים, ריבים ותחושות שליליות שנכנסות למערכת היחסים.
עכשיו, על הקושי והמתח הקיימים בבתים רבים בשעות הבוקר, הוסיפו להורים את האתגר החדש - ביצוע בדיקת קורונה ביתית לילדים. הילדים בוכים, בורחים, משתטחים ומסרבים להיבדק. ההורים עומדים מולם בתחושת חוסר אונים, מצד אחד מבינים את הילדים, ומצד שני מחויבים לביצוע הבדיקות וזקוקים לחזרה לשגרה כלשהי. דילמה מורכבת וקשה עבור הורים, בעיקר אחרי שנתיים בהן לא רואים סוף.
כפי שזה נראה בשטח, המתווה החדש לא צפוי להחזיק מעמד בקרב ההורים, ובפרט הורים לפעוטות וילדים צעירים, שלא אחת מתארים את ביצוע הבדיקה כ"שדה קרב" - הורה אחד מחזיק את הילד והורה שני מבצע את הבדיקה בכוח. הורים אחרים בוחרים לתת "שוחד" בדמות ממתק, ויש גם כאלה שנשברו או מראש הרימו ידיים ופשוט לא עושים את הבדיקות, בין אם מצהירים ובעצם משקרים, ובין אם העדיפו להישאר עם הילדים בבית.
אל תפספס
החברה שלנו מקבלת אחרי שנתיים וקצת, הורים מותשים ועייפים שמתקשים בין דילמות מוסריות וגידול הילדים. הורים שמרגישים, במודע ושלא במודע, איבוד שליטה. וכתוצאה - ילדים מבולבלים וחסרי גבולות, עלייה בהתנהגויות מפריעות ובקשיים ליצירת אמון וביטחון במערכות היחסים המשמעותיות להתפתחותם.
ונראה שבהרבה מאוד מהבתים בישראל בכל בוקר, ולפחות פעמיים בשבוע, מתנהלים קרבות בהם אין מנצחים ואין מנוצחים. שני הצדדים נפגעים, והמחיר העיקרי הוא מחיר היחסים.
אז מה עושים?
אין כאן פתרון קל, שכן המציאות הזו באמת מורכבת מאוד, אבל יש מספר כלים שיעזרו לכם לרתום את הילדים לשיתוף פעולה ולהיאבק פחות:
1. אמונה במסר - חשוב מאוד שתזהו מה העמדה שלכם על המתווה מבלי קשר לילדים. כלומר האם אתם בעד המתווה ומצליחים לראות בו את החיוב, או האם אתם ברגשות שליליים של כעס ותסכול. למה זה חשוב? אם נרצה להצליח ולרתום את הילדים למשימה, עליהם לחוש שגם אנחנו רתומים. לכן, גם אם אינכם מסכימים עם הדרך - גייסו בכם את הכוחות והפרשנויות שיאפשרו לכם להיות יותר גמישים ומשתפי פעולה ופחות ביקורתיים כלפיה.
2. דוגמא אישית - עבור ילדים, מסר מוחשי הרבה יותר משמעותי ממסר מילולי, ולכן כאשר הם יראו אתכם - דמויות הסמכות המוכרות והאהובות - נבדקים ומשתפים פעולה עם המתווה, זה ישפיע עליהם ויש להניח כי ייתן בהם כוחות להתגבר על החששות והפחדים. לכן, פשוט בצעו בדיקה לעצמכם כשהם לידכם.
3. התנסות - אפשרו והזמינו אותם להיות אקטיביים וממש לקחת חלק בתהליך. בין אם ניתן להם את המטוש ביד (אם זה לא מסוכן), או שנאפשר להם לעשות פעולה דומה עם אביזרים בטוחים על בובה. הציעו להם להביא בובה שתהיה איתם כמלווה או "צופה" (אפשר גם כמה), או הזמינו אותם להסתכל על הבדיקה כאשר חולף הצבע בחלון, התפעלו ועוררו את הסקרנות למה שיקרה. אם יש אפשרות - ניתן לתת את הבחירה מי מההורים יעשה את הבדיקה. כדאי לתת להם להיות חלק בעוד משימות כגון להביא את הבדיקה, לשים עליה מדבקה עם שם וכדומה.
4. עידוד - עודדו את הילדים על צעדים קטנים בדרך לשיתוף פעולה, כגון: "שמחה שבאת להיבדק כשקראתי לך" (גם אם לוקח זמן עד להסכם להיבדק ממש), "איזה יופי את משתפת פעולה", "זה רעיון נהדר שאבא יבדוק אותך", "אני ממש מעריכה את שיתוף הפעולה וההתגברות שלך", "זה עוזר לי מאוד שאת נותנת יד לאחיך בכדי שיסכים להיבדק". שתפו את הגננת והצוות החינוכי איך הם היו בוגרים ושיתפו פעולה.
5. "ניסינו הכל כלום לא עוזר" - אם למרות שעשיתם את כל האמור לעיל ועוד כמה פטנטים בדמות פרסים, ממתקים ומתנות (שאגב מאוד לא מומלצים ויכולים לעשות את ההיפך ורק לשאוב מכם יותר כוחות מפעם לפעם) כלום לא עבד - סביר שנותרתם בתחושה שאין ברירה, תפסתם את הילד הבוכה ועשיתם את הבדיקה בכוח.
במקרה כזה, מומלץ מאוד מאוחר יותר, כאשר המצב יותר רגוע (אפילו אחה"צ ולקראת הערב), לשוחח איתם שיחה כנה ורגועה על כמה זה לא היה נעים לכם הבוקר לעשות כך את הבדיקה. הסבירו כי ללא הבדיקה אין לנו יכולת לקיים שגרה וללכת לגן, לשחק וליהנות. וגם אתם חייבים ללכת לעבודה ולהיבדק. ולכן, בעוד יומיים-שלושה כשנצטרך שוב לעשות בדיקה, נשמח להבנה ושיתוף פעולה. תבטיחו שזה יהיה יותר עדין ונעים כאשר ישתפו פעולה. ואז חזרו מההתחלה לעשות את כל הסעיפים הנ"ל לפי הסדר. מומלץ להזכיר ולחזור על שיחה כזו שוב בערב שלפני ולהכין את הילדים למחר בבוקר.
קרן אור אורן היא מדריכת הורים וצוותי חינוך אחראית תחום הגיל הרך במכון אדלר