איך לספר לילדים שההורים מתגרשים? מדריך

תקופת פרידה היא לרוב קשה ולעיתים אף טראומטית עבור בני הזוג הנפרדים. הקושי הרגשי, ואיתו העיסוק בפרידה הטכנית והנושאים המשפטיים, שואבים את מירב המשאבים והזמן. וכאילו זה לא מספיק קשה, במקביל קיים הצורך להתמודד עם הילדים, שעומדים להיכנס לתקופה מאתגרת ושונה גם הם.

אחד הרגעים הקשים להורים הוא השיחה שבה מודיעים באופן רשמי לילדים על הפרידה. שיחה זו מציפה קושי רגשי והמון רגשות אשמה, אך אם היא נעשית לאחר הכנה ותכנון, לבד או בעזרת איש מקצוע מתאים, היא יכולה להיות אבן דרך חשובה שתקל על הילדים לתפוס את הפרידה כפחות טראומטית עד כמה שניתן. מחקרים מצביעים על כך שלאופן שבו מתנהלים הגירושים, יש השפעה ישירה על עוצמת הטלטלה אותה יחוו הילדים.

אז איך עושים את זה נכון? הנה מספר טיפים שעשויים להקל על ההכנה והתכנון לשיחה זו ויכולים להועיל במידה רבה לנהל אותה בצורה המיטבית עבור ההורים והילדים.

ילדים, בדיוק כמונו, שואפים ואוהבים להרגיש בטחון ושקט במוכר ובידוע להם. הפרידה מהווה שינוי משמעותי בחייהם, ולכן מצד אחד רצוי לנהל את השיחה לפני הפרידה הפיזית, על מנת לתת לילדים זמן לעכל ולהתכונן לשינוי, אך עם זאת לא הרבה זמן לפני. זמן ההמתנה לפרידה מייצר חוסר ודאות ולכן מומלץ לקיים את השיחה קרוב לזמן העזיבה הפיזית של אחד ההורים את בית המגורים, כשבועיים-שלושה לפני.

בשם אותה ודאות, מומלץ בזמן השיחה כבר לדעת כמה שיותר פרטים מוסכמים דרכם אפשר לתאר את החיים החדשים שלהם, כגון, באיזה ימים ילכו לאיזה הורה, איך יתבצעו המעברים, היכן יתגורר בן/בת הזוג, תמונות של הדירה אם כבר קיימת, מי ייקח ויחזיר מחוגים ועוד.

היתרון בשיחה מתוכננת מראש הוא האפשרות לבחור את הזמן והמקום המיטבי. יש לבחור זמן רגוע, בו הילדים לא עייפים מדי, במקום מוכר, נוח ועם כמה שפחות הפרעות וגירויים חיצוניים.

רצוי כי שני ההורים יהיו נוכחים בשיחה וייקחו בה חלק באופן פעיל. בנוסף, כדאי לעשות הכנה מוקדמת לשיחה, הסכמה על מסר אחיד ואף חלוקת תפקידים שעשויה להקל רגשית על ההורים. מומלץ להעביר את המסר שההחלטה להיפרד אינה קשורה לילדים, כמו גם שהאהבה והטיפול בהם לא ישתנה.

על אף המורכבות שבדבר, כדאי לספר לילדים מדוע ההורים מתגרשים, אך באופן המותאם לגילם והבנתם. אין נוסחה אחידה וההורים צריכים למצוא את הדרך אליה הם מתחברים בהסבר כללי שמסביר את הקושי של ההורים להישאר יחד בבית אחד, כגון "אנחנו לא מסתדרים", "כדי שלכולנו יהיה טוב יותר החלטנו לגור בשני בתים נפרדים" וכדומה.

עדיף לילדים לשמוע כי ההחלטה להיפרד היא משותפת וכי אין הורה "רע" או "טוב" על מנת לא לייצר קונפליקט נאמנויות של ילד עם אחד ההורים ולפגוע במערכת היחסים שלהם. לכן, לא מומלץ לפרט לילדים מי יזם את הגירושין, או למה זה קורה ולהסתפק בסיבה מובנת והגיונית בהתאמה לגילם.

כדאי להעביר את המסרים באופן ברור ופרקטי ולשקף באופן כנה אך מעודד ש"המשפחה הולכת לעבור שינוי גדול. זה לא יקרה ביום אחד, אבל אנחנו נעבור את זה, אפילו שזה לא יהיה קל בהתחלה. המשפחה לא מתפרקת אלא משנה את צורתה".

חשוב להדגיש שזה לא סוד ולא בושה. לילדים יהיה קל יותר אם ידעו שיכולים לספר לאדם קרוב, כך שלא ירגישו לבד ולא יפרשו את הפרידה כמבישה או מביכה עבורם.

בעת השיחה ולאחריה קיים סיכוי לטווח רחב של תגובות כגון בכי, עצב, התפרצויות כעס, אדישות לכאורה, התנתקות, הפרעות, צחוק ועוד. כדאי להתכונן לכך מראש ולהיות בהוויה מכילה. כל תגובה היא בסדר ויש לקבלה באמפתיה וחום.

חשוב להבין כי השיחה עצמה היא רק התחלת ההתמודדות, ורצוי להמשיך לעודד את הילדים לשוחח באופן פתוח על הרגשות, הפחדים ותחושות חוסר האונים או התסכול שהם מרגישים ולהוות עבורם עוגן ריגשי להכלת הרגשות והשאלות שיבואו. שיחות המשך, עם כל הילדים ועם כל אחד מהם לחוד, יטיבו את תהליך העיבוד וחלחול המציאות המשתנה.

עו"ד אליה טל היא מגשרת לגירושין ומנהלת תוכנית לימודי הגישור במכון אדלר