הקפאת ביציות: כל מה שרציתם לדעת על התהליך

שימור פוריות הוא נושא מאוד מדובר היום, אבל עד לפני עשור הוא לא היה כזה. למעשה רק לפני כעשר שנים הועבר החוק המאפשר שימור פוריות שאינו מסיבה רפואית לנשים מגיל 30 עד 41. למה בעצם מומלץ לערוך שימור פוריות כבר בשנות השלושים המוקדמות, מה כולל התהליך ומהם סיכוייו להצליח?

הדבר החשוב אולי לזכור הוא שהסיכוי הממוצע להשיג היריון ולידה עד גיל 37 הינו כ-30 אחוזים, מעבר לגיל, 40 הסיכוי הוא בסביבות 10 אחוזים, ומעבר לגיל 42 הם יורדים למספרים חד ספרתיים. ככל שגיל הביצית מבוגר יותר, יש סיכוי נמוך בהרבה להשגת היריון ובמקביל מתרחשת עליה בשכיחות ההפלות והמומים הכרומוזומאליים לעובר בשל הביצית המבוגרת. או במילים פשוטות - ההחלטה לשמר ביציות לנשים יכולה להיות משמעותית עבורן ומגדילה את הסיכוי ללדת תינוק בריא בגיל מאוחר.

הסיבות לשימור פוריות מתחלקות ל-2 סיבות עיקריות. הראשונה היא סיבה רפואית, הנובעת בעיקר ממחלות סרטן הדורשות טיפול משולב של כימותרפיה, הקרנות או ניתוחים באזור האגן, שעלולים לגרום להפסקת הפעילות השחלתית והפסקת הביוץ. במקרים אלו יש לבצע בהקדם הליך של שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות או אפילו קטעי רקמת שחלה לצורך שימוש עתידי.

חשוב לציין כי בשנים האחרונות ניתן לבצע שימור פוריות מסיבה רפואית, במימון הקופות, גם לנשים הנמצאות בסיכון לירידה מהירה ומשמעותית ברזרבה השחלתית בהתאם להיסטוריה הרפואית או תוצאות הבדיקות להערכת איכות הזקיקים בשחלה.

הסיבה השניה היא שימור פוריות חברתי. באופציה הזאת הכוונה היא לבצע הקפאה של ביציות מופרות (עוברים), או לא מופרות אצל אישה בריאה שאינה מתכננת היריון בשלב הנוכחי של חייה. ואכן, בשנים האחרונות נשים נוטות לדחות את תכנון המשפחה לתקופה מאוחרת יותר בחייהן. בעיקר על מנת להגיע להגשמה עצמית בנושא לימודים, קריירה, טיולים בעולם ועצמאות כלכלית.

מאחר ובכל חודש מתרחש ביוץ של ביצית אחת בלבד, בהליך השימור המטרה להקפיא כמה שיותר ביציות על מנת להגדיל את הסיכוי שבמועד המתאים אכן יתרחש היריון. לצורך כך מתבצע טיפול בו ניתן גירוי הורמונלי בצורת זריקות יומיות מתחילת המחזור למשך כ-10 ימים בממוצע, וזאת על מנת לגייס מספר גדול של זקיקים, שהם למעשה המעטפת שבתוכה נמצאת הביצית. במקביל לזריקות נעשות בדיקות דם הורמונליות ובדיקות אולטרסאונד למעקב אחר מספר הזקיקים ובשלותם, עד המועד המתאים לביצוע שאיבת הביציות מתוכן.

בטיפול זה, לא כל זקיק אכן מכיל ביצית ולכן המספר הסופי של הביציות ייוודע רק לאחר ביצוע השאיבה. הגירוי ההורמונלי גורם לתופעה הנקראת גירוי יתר שחלתי הנובע מכמות הזקיקים ורמות ההורמונים שהם מייצרים. כמו כן שחלות המכילות מספר זקיקים לעומת זקיק בודד במחזור טבעי, גדולות יותר ועלולות לגרום לתחושת נפיחות בבטן המלווה בכאבי בטן. בדרך כלל תופעות אלו חולפות מספר ימים לאחר שאיבת הביציות.

הליך שאיבת הביציות נעשה בהרדמה כללית קצרה הנמשכת כ-20-30 דקות. הפעולה נעשית באמצעות דיקור דרך הנרתיק, תוך מעקב רציף באולטרסאונד ומידע בזמן אמת לגבי מיקום המחט במהלך כל השאיבה. בפעולה נעשה דיקור של הזקיקים, הנוזל הנשאב מהם נשלח לבדיקה במעבדה לנוכחות ביציות.
כפי שהוזכר, לא כל זקיק מכיל ביצית ולא כל ביצית בשלה. לכן מספר הביציות הסופי עלול להיות קטן יותר ממספר הזקיקים שנצפו באולטרסאונד.

לאחר הפעולה יתכן דימום קל מהנרתיק וכאבי בטן, המגיבים לטיפול בנוזלים ונוגדי כאב. בדרך כלל לאחר כשעה עד שעתיים של השגחה, ניתן להשתחרר מהיחידה ולאחר ימי מנוחה בודדים, לחזור לפעילות רגילה.

הקפאת ביציות לא מופרות
בדרך כלל נשים מחליטות על האופציה הזו כאשר אין להן בן זוג או כשיש אי רצון להשתמש בתרומת זרע. החיסרון בהליך זה מתרחש אם לאחר שנים כאשר רוצים להשתמש בביציות המוקפאות והביציות שרדו את ההפשרה, עליהן לעבור הליך של הפריה, לא כל הביציות שורדות את ההקפאה וההפשרה ולא כל ביצית אכן מופרית בצורה תקינה, כך שבדרך כלל מספר העוברים הראויים לשימוש בסופו של דבר קטן ממספר הביציות שהוקפאו.

מנגד, היתרון העקרי הוא שלנשים לא נשואות, מאפשר הפריה עם זרע של בן זוג עתידי.

הקפאת ביציות מופרות
הפריית הביציות נעשית על ידי זרע בן הזוג, או מתרומת זרע. החיסרון בהליך זה, הוא שהקפאת ביציות מופרות (עוברים), מקבעת את המרכיב הגנטי של הזרע בעובר ומונעת אפשרות שימוש עתידי בהפריית הביציות עם זרע של בן זוג עתידי. אבל בהליך זה, היתרון הוא גדול מכיוון שכאשר מתבצעת הקפאת ביציות מופרות, אין צורך לבצע הליך של הפרייה עם זרע מאחר וקיימים כבר עוברים. סיכויי ההישרדות של עובר (ביצית מופרית), מעט גבוהים יותר מאשר ביצית לא מופרית ולכן אין צורך בהליך נוסף של מפגש עם זרע לצורך הפרייה.

באופן מעשי ניתן להשתמש במרבית העוברים שהופשרו ללא הליך ביניים נוסף של הפרייה.

הגורם החשוב ביותר המשפיע על הסיכוי להגיע ללידת ילד חי ובריא הוא גיל האישה במועד הקפאת הביציות. ככל שגיל האישה מבוגר יותר, איכות וכמות הביציות סיכויי התרחשות היריון קטנים יותר. כלומר בין 30 ל-10 אחוזים בהתאם לגיל ואיכות הביציות שהתקבלו. באופן מעשי, עדיפה ביצית מוקפאת של אישה בת 35 מאשר ביצית טרייה של אישה בגיל 40. מאחר בקבוצת גיל זאת גם החזרת עוברים טריים כרוכה בירידה באחוזי ההצלחה. כיום החוק מאפשר הקפאה של עד 20 ביציות או עד ארבעה מחזורי שאיבה, המוקדם מביניהם.

בימים אלו, האיגוד הישראלי לפוריות ממליץ על אפשרות הקפאה מגיל צעיר יותר ומספר גבוה יותר של ביציות. קיימת נטייה בקרב חלק מהרופאים להמליץ לנשים שילדו לאחר טיפולי פוריות ממושכים עם רזרבה שחלתית ירודה, לשקול שימור פוריות אפילו בגיל צעיר, על מנת להימנע מקשיים וחוסר יכול להרות עם ביציות עצמיות בעתיד. צריך לזכור שהליך שימור הפוריות הוא אופציה להשגת היריון עם ביציות עצמיות במועד המתאים. לא בכל מקרה שבו נעשה שימור פוריות אכן יתקבל היריון. לכן, ככל שיותר מוקדם - יותר טוב.

דר' אריק כהנא הוא מנהל יחידת הפריה חוץ גופית, אסותא ראשון לציון