למה אנחנו מרגישים יותר טוב אחרי בכי?

בכי היא פעולה שחוצה גבולות ותרבויות, גיל ומין. כולנו בוכים, גם אם חלק מאיתנו מכחישים את זה, ורובנו גם מרגישים קצת יותר טוב אחרי בכי. אחרי שבוע שבו נשפכו סביבנו דמעות כמו מים, החלטנו לבדוק למה בדיוק זה קורה ואיך זה משפיע על המוח שלנו.

בכי רגשי נחשב לתהליך ייחודי למין האנושי, אולם יש חוקרים שסוברים כי גם פילים וגורילות בוכים בכי כזה. בבני אדם מופיע הבכי הרגשי לא רק בהקשר של עצב, אלא כמעט בכל מצב רגשי קיצוני, בין אם מדובר בשמחה, כעס, תחושת הקלה או הפתעה.

בכי רגשי הוא לא רק פעולה משחררת ומרגיעה, אלא גם כלי שעוזר לבני אדם לתקשר ולהיקשר ביניהם. זה מתחיל מתינוק שבוכה כדי לאותת להוריו שהוא זקוק לעזרה, ועובר גם לגיל מבוגר שבו בכי מאותת לסביבה שהאדם הבוכה זקוק לתמיכה או לסיוע.

מחקר קטן משנת 2015 מצא כי בכי יכול לעזור לתינוקות לישון טוב יותר. מחקרים אחרים מצאו כי אנשים שאינם בוכים עשויים להיות בעלי פחות קשרים חברתיים. במחקר גרמני שכלל 120 מרואיינים נמצא שאנשים שבוכים חשים פחות רגשות שליליים כמו כעס, וכי בכי קשור לחיבור טוב יותר עם אנשים אחרים, בהשוואה לאנשים שאינם בוכים.

מקורו של הגירוי הרגשי שמייצר אצלנו דמעות הוא במוח, באזור שקרוי המערכת הלימבית, הקשורה בין היתר לביטוי של רגשות שונים. המוליך העצבי אצטילכולין, המצוי באזור זה, שולט על מערכת הדמע, והפרשה מוגברת שלו ממריצה את ייצור דמעות.

הדמעות עצמן מיוצרות מבלוטת הדמעות שנמצאת בין גלגל העין והעפעף, והן שוטפות את העין ויכולות להתנקז דרך צינורית ניקוז שנמצאת בצד המרכזי של כל עין וזורמת לתוך האף. כאשר הבכי גובר, דומה הדבר לסתימה בכיור, והדמעות פשוט עולות על גדותיהן והעודפים מתחילים לנזול על גבי הלחיים.

לדמעות שמופרשות בזמן בכי רגשי הרכב כימי ייחודי, והוא שונה מזה של דמעות שמופרשות כשנכנס לעין לכלוך או כאשר חותכים בצל. בדמעות רגשיות יש ריכוז גבוה יותר של הורמונים, ולפי מספר מחקרים הוא מעודד את המח לייצר אנדורפינים, הידועים כחומרים שגורמים להרגשה טובה ולשיכוך כאב.

אף שבכי הוא פעולה אוניברסלית בקרב בני אדם, הוא תלוי תרבות, כפי שמצא מחקר משנת 2011 שבחן את שיעור הבכי בקרב אנשים בני תרבויות ומדינות שונות. בנוסף לתרבות, התדירות של הבכי תלויה גם במין, והסיבה לכך היא ככל הנראה הבדלים הורמונליים. מחקרים הראו כי נשים בוכות לעתים קרובות יותר מאשר גברים. אחת הסברות היא שההורמון פרולקטין, שנפוץ יותר בנשים, מעודד בכי, בעוד שטסטוסטרון, הורמון ששכיח יותר בקרב גברים, ככל הנראה מעכב בכי.

גם להתניות חברתיות יש חלק בכך שגברים בוכים פחות. מחקר שפורסם ב-2011 ערך השוואה בין הנטייה לבכי של גברים ושל נשים כתלות במדינה שבה הם גרים ובפתיחות התרבותית שלה. המחקר מצא כי במדינות בהן חופש הביטוי והפתיחות מפותחים יותר, גברים בוכים יותר. נשים גם נוטות לבכות בקול רם יותר מאשר גברים, ככל הנראה מפני שלנשים ניתנת יותר לגיטימציה חברתית לבכות ככלל, ובאופן קולני בפרט.