"הפאה גרמה לאנשים לחזור לדבר איתי רגיל"

לשני מרגלית נמאס שכל מה שאתם מדברים איתה קשור למחלת הסרטן ולא לדברים שהיא אוהבת לעשות או מתגעגעת לעשות. הפאה שקיבלה מזכרון מנחם, שנאספה משיערן של כשבע נשים שונות, נתנה לה את הכוחות לצאת מהבית והחזירה לה את הכוחות להילחם

שני מרגלית, מאמר אורח
26/04/2021
רואים רק את הסרטן ולא אותי. שני מרגלית(צילום: באדיבות המצולמים)

קוראים לי שני ואני חולת סרטן. תשימו לב כי חשוב לי להבהיר: אני חולה במחלת הסרטן אבל אני לא סרטן. אני לא מחלה. אני שני, אני בת 18 ובין כל הדברים שאני - אני גם חולת סרטן. אבל לא רק. ובכל זאת, בכל מקום שאני הולכת עם הקרחת שלי, זה כל מה שאני. וכל מה שאתם מדברים איתי זה על המחלה שלי, שלא אני בחרתי ולא אני רציתי, ובכל זאת ברגע אחד השתלטה, לא רק על הגוף שלי, אלא גם על כל הסביבה שלי, שפתאום רואה רק את הסרטן ולא אותי.

אתם שואלים בשלומי, מקווים לבריאותי, מתעניינים בטיפולים - הכל מכוונות טובות, אני בטוחה, אבל הכל סביב המחלה הזאת. ואולי לא מתחשק לי לדבר עליה? חשבתם שאולי מה שאני באמת צריכה זה שתדברו איתי על הטניס שאני כל כך אוהבת? או על הסדרות שאני אוהבת, ומה עם החברים ההם והקטעים המצחיקים בכיתה? ומה את חושבת על התמונה ההיא באינסטגרם שכולם מדברים עליה?

זאת עדיין אני, שני, עם כל התחביבים ותחומי העניין שלי, רק שנוסף הסרטן ונוספה הקרחת ושניהם סימנו אותי בולטת ובוהקת בין כולם.

עוד בוואלה!

תרומת שיער היא עניין של חיים ומוות, לא פחות

לכתבה המלאה

ולכן אני חייבת תודה גדולה לזכרון מנחם ולפאה שהם נתנו לי. כי עם הפאה אני שוב אני. עם הפאה פתאום, בלי לשים לב בכלל, אתם מדברים איתי כמו אדם רגיל. מה נשמע ואיך הולך, ראית את זה? שמעת אותם? רגיל. וזה מדהים, אבל זאת העוצמה של הצמה שלכן ושלכם שהפכה אותי - שוב - חזרה לשני.

הפאה הזאת, שהיא תולדה של נתינה אדירה של לפחות שבע נשים אחרות, אפשרה לי להסתכל במראה ונתנה לי את הכוחות לצאת מהבית. תבינו, כנערה בת 18 שעד לפני רגע דאגה מבגרויות, לשמוע שאני חולה בסרטן, זה העולם כולו שמתמוטט. ממש. פחדים שאני לא מאחלת לאף אחד ואם החרדה הקיומית לא מספיקה מגיעה גם ההבנה המצמררת שהשיער שלי עומד לנשור. זאת תחושת חוסר אונים נוראית. לא מספיק הגוף שלי, גם הפנים? לא מספיק הטיפולים - אז גם המבטים?

ואז מגיעה הפאה ומורידה אבן עצומה מהכתפיים ובמקומה קצוות שיער חיונית שמקשטות את הפנים ולפחות למראית עין מעלימות את המחלה.

השיער הוציא אותי מחושך לאור. שני חוגגת את יום הולדתה ה-18(צילום: באדיבות המצולמים)

אני לא יודעת מי היו הנשים או הצעירות שתרמו לי את שיערן. אולי אתן קוראות שורות אלה ואולי אין לכן מושג מה עשיתן עבורי. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולספר לכן ולכם נשים והאנשים המדהימים שתרמו שיער - הוצאתן אותי מחושך לאור. החזרתן את שני. שני שהיא החברה מהכיתה, האחות והבת.

שני שחולמת לחזור לתחרויות הטניס. זו שאפשר להרגיש חופשי לצחוק איתה ולחבק חזק. אתם לא מאמינים איזה שינוי זה עשה ביחס של החברה אלי. אתם לא מאמינים בשינוי שזה עשה ביחס של עצמי לעצמי. עם הפאה אני לא מתביישת. אני לא בולטת אני אחת מכם. עוד אחת שמסתובבת, לפחות כמה שהקורונה אפשרה לי. זה אולי יישמע מוגזם אבל האמינו לי כשאני אומרת - הצלתן אותי. בזכותן יש לי כוחות להילחם.

בשבוע הראשון של מאי ייערך קמפיין צמה של עוצמה של עמותת זכרון מנחם ומותג פנטן. בשמי ובשם כל השמות הפרטיים שהפכו לחולות סרטן בתקופה האחרונה אני מודה לכל אחד ואחת שתרמו ויתרמו שיער.

זאת לא קלישאה. הצמה שלכן/ם היא העוצמה שלנו.

תודה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully