אומנם קשה לומר שהשנה האחרונה הייתה רקע טוב וקל להפסקת עישון, ואכן רבים דיווחו שהם מעשנים יותר מבעבר, ובכל זאת, חלק מהמעשנים דווקא החליטו לקחת את עצמם בידיים בתקופות שבין הסגרים והפסיקו לעשן. אבל יודע כל מי שהפסיק לעשן שהגמילה הזו היא לא עסק פשוט, ומלבד כאבי הפנטום והגעגועים לסיגריה, יש כמה תופעות פיזיות מבאסות שמגיעות איתה. מרב נירן, מנהלת הדרכה ברשת אלן קאר, הסבירה לנו למה זה קורה.
1. שיעול: ישנם נגמלים שלאחר הגמילה מתחילים לסבול משיעול טורדני. למה זה קורה דווקא כשמפסיקים לעשן? ראשית, זה סימן שאתם בדרך לנקות את הריאות שלכם. הסיגריות גרמו לדיכוי מערכת הנשימה ולניוון שלה והמון חומרים רעילים הצטברו לכם אי שם בריאות. באמצעות השיעול, מערכת הנשימה חוזרת למצב תפקוד נורמלי תוך ניקוי הרעלים והזפת שנדבקה ומהליחה שנוצרה בגוף. השיעול יכול להימשך כמה שבועות אחרי הגמילה, אבל אין מה לחשוש ממנו. להיפך - זה סימן חיובי.
על מנת להקל בהתמודדות, ניתן לשתות תה עם ג'ינג'ר ודבש, לעשות הפסקות מובנות ביום ולנשום נשימות עמוקות. גם כושר גופני יזרז את התנקות הריאות וישפר את הנשימה שלכם.
2. השמנה: רבים דוחים את הגמילה מעישון בשל הפחד שמא ישמינו. אפשר להבין אותם, מפני שיש נגמלים שמרגישים שהם צריכים פיצוי על הסיגריה שאיננה ובמקום לקחת שאכטה, זקוקים לנשנוש כלשהו. אבל זה לא כורח המציאות להשמין. אם נגמלים כאשר גם הרצון לעשן נפסק, יש כאלה שאפילו מרזים לאחר הגמילה.
בנוסף, צריך לדעת לזהות במהלך היום מהו רעב אמיתי ומהו רעב של פיצוי. כשבא לכם לנשנש, תחשבו עם עצמכם אם אתם באמת רעבים, נסו לשתות כוס מים קרים או סודה ולדחות את הארוחה לשעה שהגיוני לאכול אותה. כשמפסיקים לעשן ממקום שלם ולא מרגישים וויתור ומחפשים פיצוי, סביר שאפילו תגלו שאתם יורדים במשקל כי הצורך לנשנש יורד, יחד עם הצורך לעשן כל חצי שעה.
3. עצבנות: לעיתים קרובות מעשנים רואים בסיגריה כלי לשליטה בלחץ, ומעשנים לשעבר לפעמים חוזרים לעשן בגלל המחשבה שזה יעזור להם להתמודד עם עצבים ולחצים. הדבר נכון רק כאשר מפסיקים לעשן תוך שימוש בכח רצון ושהמוטיבציה להפסקת עישון נובעת מפחד מהנזקים. אך אם מפסיקים לעשן מתוך תחושת ניצחון והשלמה, ומבטלים את הרצון לעשן, אז לא מופיעות תופעות לוואי כאלו. מעניין לציין כי במחקר שפורסם בכתב העת Addiction, הוכיחו כי עישון דווקא מעלה את רמות הלחץ והמתח בחיי המשתתפים ולא להיפך.
החוקרים אומרים כי הממצאים תומכים ברעיון לפיו התלות בסיגריות היא מקור כרוני ללחץ בפני עצמה. הסיבה היא שכאשר מעשנים לא יכולים לעשן, ככל שפרק הזמן שעובר בלי סיגריה מתארך, הם נוטים לחוש יותר ויותר מתוחים, חסרי מנוחה ורגזנים. סיגריה עוזרת לשחרר את מצב הלחץ הזה, אך היא זו גם שיוצרת אותו. וזו כנראה הסיבה המרכזית לכך שמעשנים מאמינים שעישון מפחית רמות לחץ למרות שהמצב בעצם הפוך.
אל תפספס
4. קנאה במעשנים וגעגועים לסיגריה: כאשר מעשנים מפסיקים לצרוך ניקוטין על ידי הפסקת עישון הם יכולים להיגמל מהניקוטין תוך כמה ימים בודדים. הגמילה הפיזית היא קצרה ולא מורכבת. אבל אם מעשן מפסיק לעשן ללא התייחסות לצד המנטאלי של הגמילה ולא נעזר בליווי ותמיכה מקצועיים, רוב הסיכויים שימשיך להרגיש תחושת געגוע לסיגריה ולחוש בחסרונה. לכן ימשיך לקנא במעשנים אחרים כאילו שהוא וויתר על חברה טובה.
אם מפסיקים לעשן תוך כדי ביטול היתרונות הקשורים לעישון, אז אין שום סיבה להתגעגע לעישון או לראות אותו כמשהו שתורם לי יותר מכך, מחקר של חוקרים מאוניברסיטאות בראון ודרום קליפורניה מצאו כי הפסקת עישון מביאה לכך שאנשים נהיים יותר מאושרים והשפעה זו נמשכת כל עוד הם לא מעשנים. לכן, במקום תחושות קיפוח וקנאה במעשנים אחרים יופיעו תחושות אושר והודיה על כך שאנחנו חופשיים.
5. קשיי גמילה פיזיים: הדעה הרווחת בקרב מעשנים היא שאם יפסיקו לעשן, יחוו תסמיני גמילה פיזיים קשים בזמן שהניקוטין מתנקה מגופם, אך ההיפך הוא הנכון. תסמיני הגמילה הפיזיים מניקוטין הם קלים, לפעמים כמעט בלתי מורגשים, ודומים לתחושת רעב או חוסר שקט. מורגשים כמו ריקנות או צורך לעשות משהו עם הידיים והפה.
מיתוס נוסף הוא שמעשנים חווים תסמיני גמילה רק כשהם מפסיקים לעשן, האמת היא שמעשנים חווים תסמיני גמילה בין סיגריה לסיגריה. זה מה שגורם להם להושיט את היד לסיגריה הבאה. החדשות הטובות הן שניקוטין הוא סם שמתנקה מהגוף מהר מאוד, ובין 3-5 ימים לאחר הפסקת העישון אין כמעט תסמינים בכלל, אחרי 21 אין יותר ניקוטין בדם, ואם הגישה של הנגמל היא של שמחה וחופש מתלות אז תסמיני הגמילה הפיזיים כמעט ולא מורגשים.