בסגר הזה אנחנו הורים אחרים. ויש לזה גם יתרונות

זה כבר הסגר השלישי שלנו, הפעם השלישית בשנה האחרונה שבה אנחנו משתבללים בבתים ונדרשים להפוך מ"רק" הורים לצוות הווי ובידור משולב עם יכולות הוראה, גננות וגם ניהול משק בית במשרה מלאה. אך בניגוד לפעמים קודמות, הפעם הגענו אל הסגר אחרת, אנחנו לא מופתעים כמו בפעמים הקודמות ואנחנו גם יודעים שכמו שהוא התחיל כך הוא גם יגמר.

אני שומעת גם את ההורים שסביבי. הם חוששים מהאתגרים עם הילדים, ממערכת היחסים הזוגית שלא כמו שהייתה, מהקושי להשאיר את הילדים מול המסך כדי להצליח לעבוד אפילו קצת, מהג'ינגול בין כמה ילדים עם צרכים שונים, ובגילאים שונים, מהקניות, הבישולים, הכביסה, הקיפולים. הם חוששים הבלאגן בבית שלא נגמר אפילו שכבר סדרנו אותו שלוש פעמים רק בשעה האחרונה. רבים מדברים גם על הבדידות ממרום המגדל הגבוה הזה שמרגיש כאילו כל רגע הוא עומד לקרוס, אפילו שהוא לא.

אבל למרות הכל הפעם זה אחרת. הפעם אנחנו מגיעים חכמים יותר, למודים יותר ומנוסים יותר. אולי לא ניסיון של שנים, אבל עדיין, שלושה סגרים זה לא מעט. אנחנו יודעים פחות או יותר מה עובד ומה לא. באילו מקומות יותר קשה לנו עם הילדים ואילו מקומות אנחנו יותר חזקים. באילו רגעים ביום מתחיל להיווצר צוואר בקבוק ובאילו דרכים אנחנו מצליחים ליהנות מהביחד שלנו.

כדי לעבור את הסגר הזה בקלות, נסו מדי פעם לעצור ולחשוב על הסגרים הקודמים, להסיק מסקנות גם כלפי חוץ אבל גם כלפי פנים. לחשוב באילו רגעים עולים רגשות האשם, החרדה שמשתקת ולא מאפשרת. לחשוב איך כל אלו בסופו של דבר מתורגמים לכדי איבוד שליטה, כעסים, צעקות. לכל הורה סף סבלנות אחר ויכולות אחרות, וכדאי להתנהל בהתאם ליכולות האלו ולא טיפה מעבר. כי אז ההשלכות של העמסת יתר (שגם כך מתקיימת השנה בלי סוף) יגרמו לתחושה שהמגדל עוד רגע יקרוס. נסו גם למצוא את הנקודות שבהן אתם לא רק נותנים אלא גם מקבלים. רגעים של שקט, של כוס יין, של מוסיקה טובה באוזניות, של רגע של ביחד עם סרט מרגש ודמעות בעיניים.

כדאי גם לחשוב כלפי חוץ, מה היכולות של בן הזוג שלנו? מה הוא מסוגל לתת ומה לא? איך הילדים שלנו מגיבים לסגר ולמה הם זקוקים כדי לעמוד באתגרים? אולי הם צריכים יותר זמן בחוץ, הקפדה על ארוחות מסודרות ושתיית מים שבמסגרות מאוד מקפידים, סדר יום, מנוחת צהריים. ככל שנתבונן עליהם ונבין מה מאפשר להם לנוע באופן טוב יותר כך נוכל גם לנוע יחד בסנכרון. כך נוכל לדעת מתי אפשר לעבוד ומתי זה פשוט בלתי אפשרי. לדעת מתי צריך רגע לעצור ולצאת לנשום או לשחק משחק ממוקד ואישי. המון פעמים אנחנו שוקעים תחת העומס וכועסים עליהם שהם לא מצליחים להעסיק את עצמם כדי שנוכל להתפנות, אבל השאלה היא אם זו לא דרישה גדולה מדי עבורם? האם הכנו אותם לזה והם באמת מסוגלים?

הסגר הנוכחי הוא סגר אחר. סגר שאנחנו מגיעים אליו מותשים, עייפים ואולי קצת מיואשים. שנת 2020 הייתה שנה מאתגרת שדרשה מאיתנו הרבה מעבר למה שאנחנו רגילים, ובעיקר נדרשנו לשאת פעם אחר פעם חוסר וודאות והפתעות יומיומיות. אבל יחד עם זאת, היא גם עשתה אותנו חזקים יותר, מסוגלים להתמודד עם שינויים ומבינים שיש בנו כוחות שלא חשבנו שקיימים בנו.

אז אולי הסגר הזה הוא הסגר האחרון שלנו, ואולי גם לא. מה שבטוח זה שהוא פה ואנחנו מגיעים אליו עם הרבה יותר ניסיון וידע. הסיכוי שהוא באמת יהיה שבועיים הוא קטן. אפילו קטן מאוד. אבל מה שבטוח הוא שכבר עברנו את זה. אנחנו יודעים שיהיו אתגרים אבל יהיו גם הרבה רגעים יפים שיגרמו לנו להבין כמה אנחנו משמעותיים עבור ילדינו וכמה הם משמעותיים עבורנו. שאפשר להתמודד עם העולם בחוץ שמכה פעם אחר פעם ולצאת גיבורים. להתחיל כל בוקר עם שלוש נשימות עמוקות והסתכלות קדימה רק על היום עצמו ולא דקה מעבר, כי אחרת זה יהיה קשה מדי לעיכול. אבל הכי חשוב זה להחזיק כל הזמן שבקרוב זה מאחורינו, אנחנו יודעים, היינו שם.

חן כ"ץ היא עובדת סוציאלית, MSW - מומחית בהורות ושינה