מדענים הראו איך בדידות משתקפת במוח האנושי

"חתימה" עצבית עשויה לשקף את האופן בו אנו מגיבים לתחושות של בידוד חברתי כמו זה שאנחנו חווים בשנה האחרונה בעקבות הקורונה. מחקר חדש מראה סוג של חתימה במוחם של אנשים בודדים המבדילים אותם בדרכים בסיסיות, בהתבסס על שינויים בנפח אזורי המוח השונים וכן על סמך האופן שבו אזורים אלה מתקשרים ביניהם דרך רשתות במוח.

צוות חוקרים בדק את נתוני ה-MRI, גנטיקה והערכות פסיכולוגיות עצמיות של כ-40,000 מבוגרים בגיל העמידה ומבוגרים שהתנדבו להכניס את המידע שלהם לביובנק בבריטניה: מאגר פתוח העומד לרשות מדעני הבריאות מסביב לעולם. לאחר מכן הם השוו את נתוני ה-MRI של משתתפים שדיווחו כי הם מרגישים לעתים קרובות בודדים עם אלו שלא מרגישים בדידות כלל.

החוקרים מצאו כמה הבדלים במוחם של אנשים בודדים. ביטויים מוחיים אלה התרכזו במה שמכונה רשת ברירת המחדל (The Default Network): קבוצה של אזורי מוח המעורבים בעיקר במצבי הרהור ומנוחה, במחשבות פנימיות כגון זיכרונות, תכנון עתידי, דמיון וחשיבה על אחרים.

החוקרים מצאו כי רשתות ברירת המחדל של אנשים בודדים מחוברות חזק יותר ובאופן מפתיע, נפח החומר האפור שלהם באזורים ברשת ברירת המחדל היה גדול יותר. כמו כן, הם מצאו התאמה בין בדידות ובין הבדלים בפורניקס - סיבי עצב הנושאים אותות מההיפוקמפוס לרשת ברירת המחדל. אצל אנשים בודדים נשמר טוב יותר מבנה מערכת הסיבים הזו.

אנו משתמשים ברשת ברירת המחדל כאשר אנו זוכרים את העבר, רואים את העתיד או חושבים על הווה היפותטי. העובדה שמבנה ותפקודה של רשת זו קשורה באופן חיובי לבדידות עשויה להיות מכיוון שאנשים בודדים נוטים יותר להשתמש בדמיון, בזיכרונות העבר או בתקווה לעתיד כדי להתגבר על בידודם החברתי.

"בהיעדר חוויות חברתיות רצויות, אנשים בודדים עשויים להיות מוטים כלפי מחשבות מכוונות פנימיות כגון זיכרונות או דמיון של חוויות חברתיות. אנו יודעים שיכולות קוגניטיביות אלו מתווכות על ידי אזורי מוח המוגדרים כרשתות ברירת המחדל", הסביר עורך המחקר, נתן ספרינג מ"נוירו" (מכון נוירולוגי במונטריאול) מאוניברסיטת מקגיל, "כך שההתמקדות המוגברת הזו בהשתקפות עצמית, ואולי חוויות חברתיות מדומיינות, תעסוק באופן טבעי בפונקציות מבוססות הזיכרון של רשת ברירת המחדל".

בדידות מוכרת יותר ויותר כבעיה בריאותית גדולה, ומחקרים קודמים הראו שאנשים מבוגרים שחווים בדידות הם בעלי סיכון גבוה יותר לירידה קוגניטיבית ולדמנציה. הבנת האופן שבו הבדידות מתבטאת במוח יכולה להיות המפתח למניעת מחלות נוירולוגיות ופיתוח טיפולים טובים יותר.