קיימת הסכמה רחבה יחסית שחיטוט באף היא פעולה דוחה ושהיא אינה עולה בקנה אחד עם כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. עם זאת, מחקר קטן מארה"ב שנערך בשנת 2005, מצא ש-90 אחוזים מאיתנו עושים את זה. עכשיו, אחרי ששמנו את החלק המביך והמגעיל בצד, נותר לשאול - האם יש סיכוי שחיטוט באף מעלה את הסיכון להידבק בקורונה?
"לא רק שאנשים מפיצים חיידקים ווירוסים על כל מה שהם נוגעים בו לאחר שחיטטו באפם, אלא שהם גם מעבירים חיידקים מקצות האצבעות אל האף, וזה בדיוק ההפך מהרצוי", אמר ל-CNN ד"ר פול פוטינגר, מומחה למחלות זיהומיות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. פירוש הדבר שאתם יכולים להפיץ את נגיף הקורונה לאחרים רק מחיטוט באף, ויש סיכוי גבוה יותר שתכניסו את הנגיף הזה לגופכם, יחד עם נגיפים אחרים כמו שפעת או הצטננות.
וכעדות לכך - במחקר משנת 2006, קבוצה של חוקרים הולנדים מצאה כי חיטוט באף עלול להגביר העברה של זיהומים חיידקיים. החוקרים מצאו שאנשים שחיטטו באף נטו להיות נשאים של החיידק סטפילוקוקוק אאורוס, חיידק שעלול לגרום לזיהומים קשים.
עוד בוואלה!
האף הוא אחת משלוש דרכים עיקריות בהן וירוסים יכולים להיכנס לגוף - שתי הדרכים האחרות הן הפה והעיניים. באף יש מספר מערכות הגנה כדי להרחיק פתוגנים, כולל שיער בקדמת הנחיריים כדי לחסום חלקיקים גדולים יותר, ורירית האף. ההגנה הזו טובה נגד דברים גדולים כמו אבק ולכלוך אבל היא גם יעילה נגד עצמים מיקרוסקופיים, כולל חיידקים ווירוסים.
ריר הוא דבר טוב ובריא, שמרחיק את רוב הפולשים. אך כאשר הוא מתייבש, יחד עם כל מה שתפס בדרך, הוא הופך למה שחלקנו מכנים בוגרות, חננות או דובים, אותם חלקים יבשים קטנים שאנשים מנסים להוציא מהאף עם האצבעות. מה שאנשים רבים לא מבינים הוא עד כמה העור בתוף האף יכול להיות עדין. חיטוט באף יכול ליצור חתכים זעירים בחיפויי האפיתל העדין בחלל האף. ברגע שנוצר נזק או פצע כזה, לוקח לו די הרבה זמן להחלים. שריטה או פצע בתוך הנחיר יפתח גלד, שיוצר גירוי ולוקח לו כמה שבועות להחלים לחלוטין.