זו כנראה הסיבה הכי חשובה להתחסן לקורונה

בשבועות האחרונים מפצירים בנו ללכת להתחסן כדי לשמור על עצמנו מפני נגיף הקורונה, וזה אכן חשוב, אבל יש עוד סיבה להתחסן - אחריות חברתית לעצור את "שריפת היער" שהיא הקורונה

פרופ' ג'וני גרשוני
28/12/2020
בווידאו: מדינות אירופה החלו לחסן נגד קורונה (צילום: רויטרס)

הסיבה העיקרית להתחסן נגד נגיף הקורונה היא להגן על עצמנו מפני מחלה מאיימת. חיסונים עושים טירונות למערכת החיסון - הם מאמנים את תאי הדם הלבנים ומאפשרים לנו "ללמוד" לנטרל ולסלק נגיפים הפולשים והמאיימים עלינו. את השיעור הזה מערכת החיסון לומדת על נגיף "דמה" לא מסוכן, ואת הניסיון שרוכשים מפקידים ב"זיכרון החיסוני" שלנו. במקרה של מפגש עם נגיף אלים בעתיד, נשלוף מהזיכרון את המתכון הנלמד, נגיב בעוצמה וביעילות ונסלק את האיום. זו הסיבה להתחסן - ליצור זיכרון חיסוני שיאפשר לנו להרים מגן אישי שיחסום חדירה של הנגיף.

יחד עם זאת, יש עוד סיבה להתחסן - חסינות עדר. היא אמנם מעט פחות חשובה לנו אישית, אולם הרבה יותר רלוונטית ברמה הלאומית, וחשובה מאוד.

עוד בוואלה!

כל מה שאתם חייבים לדעת על חיסוני הקורונה: מדריך מיוחד

לכתבה המלאה

דמיינו לרגע שריפת יער. האש מתפשטת ושורפת כל צמח ועץ בדרכה, והדרך לחסום ולבלום את התפשטות האיום, היא "גילוח" שבילי אש המחלקים את היער לשטחים מבודדים זה מזה. בהעדר חומר בערה, האש לא יכולה להתקדם לחלקה הבאה. זה בדיוק מה שקורה כאשר מושגת חסינות עדר.

כל אדם שנדבק בנגיף מאפשר לאיום להתרבות בגופו, ובהמשך להתפשט הלאה ולהדביק אדם אחר, שידביק אף הוא אדם נוסף, וכן הלאה. שרשרת ההדבקה תימשך כל עוד יש אנשים פנויים, "נאיביים", שעוד לא פגשו את הנגיף ויכולים להידבק. כל מודבק, עם תסמינים או בלי תסמינים, מפתח כתוצאה מהמחלה זיכרון חיסוני אישי שמבטיח שלא יידבק שוב בעתיד. את אותו זיכרון חיסוני אפשר, כאמור, לקבל גם על ידי זריקת חיסון. ככל שיותר אנשים רוכשים זיכרון חיסוני, כך נוצרים "שבילי אש" שחוסמים את התפשטות הנגיף בחברה.

ברמת בריאות הציבור, חיוני שכמה שיותר אנשים יהיו מוגנים ומצוידים בזיכרון חיסוני על ידי קבלת זריקת חיסון - כך שהנגיף המתפשט לא ימצא אפילו אדם אחד פנוי להדביק. אז, ללא עצים לשרוף, איום הנגיף ידעך והמגיפה תתפוגג ותעלם.

חסינות עדר "טבעית" גובה מחיר כבד

בתחילת המגיפה הציעו בכמה מדינות לתת לנגיף להתפשט ללא התערבות, כמו במודל "השבדי". מנהיגים כמו בוריס ג'ונסון האנגלי, בתחילת המגפה, האמינו שהכי נכון לא להגביל כלום, להשאיר את המסחר פתוח, לשלוח את ילדינו ללמוד כרגיל, ולקיים חיים ללא מגבלות או סגרים כלשהם. מדיניות זו לא נבעה מזחיחות, אלא התבססה על התקווה שתוך כדי התפשטות המגיפה, תיבנה חסינות עדר באופן טבעי. ההנחה הייתה שתוך זמן סביר מספיק אנשים יידבקו, כך שהנגיף המתפשט לא ימצא את מי להדביק והמגיפה תדעך מעצמה.

המודל השבדי מפתה, אבל הוא נכשל. שבדים מבלים בפאב בשטוקהולם, במהלך משבר הקורונה(צילום: AP, אי-פי)

מה שהמודל הזה לא לוקח בחשבון הוא המחיר הכבד של תמותת אלה שנדבקים אך לא מחלימים. אפילו הערכה צנועה של קצב תמותה של אחוז אחד, או אפילו חצי אחוז, אומר שעל מנת לקיים חסינות עדר אצלנו בארץ באופן טבעי, כלומר מתוך הדבקה ותחלואה, יהיה צורך לשלם מחיר של לפחות 50 אלף קורבנות קורונה. עד היום כבר מתו בארץ למעלה מ-3,200 ישראלים, יותר קורבנות מכל הרוגי ממלחמת יום הכיפורים. אמנם בניית חסינות עדר באופן טבעי נשמעת אטרקטיבית וקלה, אבל זה יגבה מחיר כבד ולא סביר בשום מצב.

כמה אנשים צריכים להתחסן כדי שהחיים ישובו למסלולם?

חיסון הוא הדרך היחידה ליצור מגן של זיכרון חיסוני אפקטיבי אישי מבלי לחלות וללא קורבנות קורונה. כל אחד שמתחסן מוסיף עוד נדבך לחומת חסינות העדר של המדינה. אמנם, הסיבה העיקרית וראשונה להתחסן היא להגן על עצמך, אבל בצעד אישי זה יש תרומה ישירה להגנת הכלל. רק בחסינות עדר נצליח למגר את הקורונה ולהסיר את איום המגפה.

קחו בחשבון שבלי חסינות עדר, החיים שלנו לא יחזרו להיות נורמליים. לא נוכל לבלות, לטייל, לחיות חיים שמחים ובטוחים. רק כשכל אחד מאתנו ילך להתחסן, תתקיים חסינות עדר אפקטיבית וננצח את הקורונה.
כמה אנשים צריכים להתחסן על מנת ליצור חסינות עדר אפקטיבית? זה תלוי בנגיף ובקצב ההדבקה שלו. נגיף הקורונה מדבק מאוד, והמוטנט הבריטי עוד יותר. על פי כל המודלים יוצא שחסינות עדר יעילה יכולה להתחיל כש-60 אחוזים מהאוכלוסייה מתחסנת, אבל ברור שרצוי כמה שיותר. לכו להתחסן.

פרופ' ג'וני גרשוני, בית הספר לביו-רפואה וחקר הסרטן ע"ש שמוניס, הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully