האם מי שחלה כבר בקורונה עלול להידבק בזן חדש?

השבוע הזה התחיל כל כך אופטימי עם תחילת מבצע חיסון האוכלוסייה בחיסוני הקורונה החדשים, והיתה באוויר תחושה שאנחנו כבר בתחילת הסוף של המגיפה הזאת ששיבשה כל כך הרבה דברים בחיינו. אלא שתוך כמה ימים, החיוכים התחלפו בסימני שאלה מדאיגים, עם הדיווחים על מוטציות חדשות של הנגיף. ראשונה היתה המוטציה הבריטית ואחריה הגיעה גם אחת מדרום אפריקה.

הווריאציה החדשה של הנגיף שזוהתה לראשונה בבריטניה ומכונה B.1.1.7, רכשה מוטציות מהר יותר ממה שציפו המדענים. בגרסה הזו של הנגיף, נמצאו 17 מוטציות שונות בקוד הגנטי ושמונה מהן בחלק קריטי של הנגיף, הנקרא חלבון ה-spike, שדרכו נקשר הנגיף לתאי הגוף בשלבי ההדבקה הראשונים. באופן ספציפי, אחת מאותן המוטציות, שנקראת N510Y, גורמת לנגיף להיקשר חזק יותר לתאים אנושיים. מוטציה זו הופיעה גם באופן עצמאי בגרסה של הנגיף המתפשטת לאחרונה בדרום אפריקה. מוטציה אחרת, הנקראת D614G, הופכת את הנגיף למדבק יותר.

המוטציות האלה לא מתרבות במקרה, אלא בשל הברירה הטבעית, מהסיבה הפשוטה שהן נותנות לנגיפים הללו יתרון הישרדותי ומסייעים לו להתאים טוב יותר לבני אדם. עם זאת, נתונים ראשוניים משיעורי ההדבקה בבריטניה לא מצאו ראייה לכך שגרסת B.1.1.7 גורמת לזיהום חמור יותר ב-COVID-19. בנוסף, מומחים סוברים כי לאחר מתן חיסון כנגד נגיף הקורונה, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים למספר אזורים שונים של חלבון הספייק, ולכן סביר שהחיסונים המאושרים נגד הנגיף, של פייזר ומודרנה, צפויים להקנות חסינות גם כנגד הגרסה הזאת של הנגיף.

בחודשים האחרונים הולכים ומצטברים דיווחים מרחבי העולם, ולאחרונה גם מישראל, על אירועים של הדבקה חוזרות. אומנם מדובר עדיין בתופעה ככל הנראה נדירה אולם אפשרית. בשונה מהקונצנזוס בקרב רבים בתחילת המגיפה, שסבר שהדבקה בנגיף צפויה להקנות הגנה מוחלטת מפני הדבקה חוזרת, לפי מידע המתגבש בחודשים האחרונים ומבוסס על מאות דיווחים ממדינות שונות על מקרים דומים, והמספרים הללו עוד עשויים לגדול ככל שהמגיפה פעילה, אכן ניתן לחלות בשנית.

כאשר אדם מחלים מנגיף הקורונה ולאחר שבועות מפתח שוב תסמיני מחלה לא ניתן להסיק מכך על הדבקה חוזרת. הסיבה לכך שאצל אנשים מסויימים פינוי הנגיף יכול להיערך אפילו שבועות ולכן בדיקות PCR רגילות לאיתור הנגיף עשויות להישאר חיוביות במצב כזה למרות שאין מדובר בהכרח בהדבקה חדשה. דרושות לכך בדיקות גנטיות שכוללות ריצוף של החומר התורשתי של הנגיף מהאירוע הראשון ומהאירוע החוזר על מנת לוודא אם מדובר באותו נגיף בדיוק או בזיהום חדש בנגיף קורונה ממקור אחר. הסיבה לכך שבדיקות גנטיות יכולות להוכיח או לשלול הדבקה חוזרת היא העובדה שמוטציה חדשה של הנגיף מופיעה בממוצע מדי 15 יום, בממוצע. עד כה, רוב השינויים הגנטיים (שהם תופעה שכיחה בנגיפים) אינם כה נרחבים והם לא השפיעו באופן משמעותי על אופיו של הנגיף, או על מידת המסוכנות שלו.

בתחילת השבוע דווח לראשונה בישראל מקרה של בן 74 שמת מקורונה לפני מספר שבועות לאחר הדבקה חוזרת בנגיף אחר, שונה מזה שבו נדבק לראשונה. גם בהולנד דווח לאחרונה על אישה בת 89 שנדבקה בנגיף בפעם השנייה. בשבדיה נפתחה בחודש שעבר חקירה של 150 מקרים חשודים להדבקה חוזרת, בברזיל 95 מקרים ובמקסיקו דווחו 258 מקרים.

לעומת זאת, בבריטניה התפרסם השבוע מחקר שמצא שבקרב 1,265 עובדי בריאות בבריטניה עם נוגדנים לקורונה, לא תועד שום מקרה של הדבקה חוזרת עם תסמיני מחלה לאורך חצי שנה של מעקב.

העדויות באשר לחומרה של הזיהום השני סותרות. מצד אחד, דווחו מספר אירועים של זיהום שני קשה מזה הראשון ואף מספר מקרי תמותה (כמו במקרה הישראלי). מנגד, במחקר בריטי שפורסם בנובמבר האחרון דיווח על הדבקה חוזרת שהיתה ללא תסמינים. במחקר השתתפו 1,265 עובדי בריאות שהחלימו מקורונה. במהלך המעקב נמצא כי רמות הנוגדנים הראשוניות שמופיעות זמן קצר לאחר ההדבקה נתן הגנה למשך חצי שנה - גם אם הן דעכו עם הזמן. המחקר תיעד מבין למעלה מ-1,200 משתתפים שהחלימו מהנגיף, רק שלושה מקרים של זיהומים חוזרים אולם המקרים היו ללא תסמיני מחלה.

מחקר אחד שנערך על ארבעה זנים של נגיפי קורונה עונתיים שפורסם בספטמבר ב-Nature Medicine מצא כי זיהומים חוזרים עלולים להתרחש כעבור שישה או תשעה חודשים לאחר הזיהום הראשון, אך שכיח יותר שהם נצפו לאחר שנה. עם זאת, לא ברור אם תגובת הגוף ל- SARS-CoV-2 שהוא נגיף חדש שאינו מוכר לרוב בני האדם, דומה לתגובות מערכת החיסון לכל אותם נגיפים עונתיים אליהם הספיקה מערכת החיסון להתרגל במהלך השנים הרבות בהן בני אדם נחשפו אליהם.

המשמעות היא שבינתיים, גם חולי COVID-19 שהחלימו לא יכולים להרשות לעצמם להפסיק לנהוג בזהירות בכל הנוגע לכללי המיגון והריחוק החברתי. חלק מהם עדיין עלולים להידבק בנגיף ולהעביר אותו לאחרים, או אפילו לחלות בשנית.

ובאשר לחיסון - לעת עתה, אין מספיק מחקר ארוך טווח שיכול לשפוך אור על השאלה של משך ההגנה שמקנים חיסוני ה-mRNA החדישים לאורך זמן.