"אסור לחייב את אזרחי ישראל להתחסן נגד קורונה"

מבצע החיסונים הארצי כבר החל, והתקווה היא לחסן כמה שיותר אנשים. לצד התקווה הגדולה, ברור שיש כאלה שיתנגדו להתחסן. מומחה לאתיקה מסביר למה אנחנו לא יכולים לחייב את האזרחים ואפילו את העובדים החיוניים להתחסן, גם אם זה רק לטובתם

פרופ' דניאל שפרלינג, מאמר אורח
21/12/2020
בווידאו: החל מבצע החיסון גד קורונה (צילום: ניב אהרונוסון ורוני כנפו)

השבוע הצטרפה מדינת ישראל למספר מועט של מדינות מערביות שהחלו להתחסן מפני נגיף הקורונה, והצלחת המהלך הזה תלויה בנכונות של הציבור הישראלי להתחסן.

החשש מפני החיסון הוא טבעי ומוצדק. חיסון זה, שמגיע בטכנולוגיה חדישה מסוג mRNA (להבדיל מחיסון מוחלש ומומת), לא נוסה על פני זמן רב, ועל כן השלכותיו ארוכות הטווח אינן ידועות. בנוסף, מהלך האישורים שלו היה זריז הרבה יותר מחיסונים אחרים. אף שרשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA) שאישרה באופן עקרוני את מתן החיסון לגילאי 16 ומעלה הינה גוף עצמאי ומקצועי, שקיבל החלטה מושכלת תוך מעורבות של 22 חוקרים ומדענים, הרי שתהליך האישור נעשה במצב חירום כשעיני כל העולם נשואות אליה במצוקותיו האדירות ובהשלכותיה הבריאותיות, הכלכליות והחברתיות ארוכות הטווח.

עוד בוואלה!

האם נצטרך לעטות מסיכות גם אחרי החיסון לקורונה?

לכתבה המלאה

סקרים שנערכו בבריטניה, בישראל, ובמדינות אחרות - גם כאלה עם מספר הקורבנות הגבוה ביותר בעולם מהמגיפה - מעלים שבין רבע לשליש מהאוכלוסייה אינו בטוח בנוגע לחיסון או נוטה לדחות את החיסון למועד מאוחר יותר, אם בכלל. שיעורים גבוהים אלה, של סירוב או היסוס להתחסן, מעידים על מגבלותיו של הטיעון לסולידריות חברתית, מצד אחד, ועל קוצר היריעה של טיעון ההפחדה הקשורה במגיפה, מצד שני.

פחד קיומי ושבר פנימי

כן, אין הם נתמכים בתפיסה המדעית, המפנה לצורך להגיע לחסינות עדר, לפיה כדי שהחיסון יהיה אפקטיבי בצורה המירבית, על שיעור גבוה מהאוכלוסייה להתחסן מפניו. במקום כל אלה, הם מצביעים על שבר פנימי ואישי ברמה האינדיבידואלית, הקשור בפחד קיומי מהלא נודע ומהשלכותיו הממשיות על הפרט.

משום כך, לא יכולה להיות הצדקה אתית למדינה לחייב את תושביה בחיסון, ובכלל זה גם אוכלוסיות חיוניות הבאות במגע עם קהל רב כגון עובדי מערכת הבריאות ומערכת החינוך, גם אם הדבר נועד למנוע המשך נזק לאחר. באותה המידה, אין הצדקה להשית כל סנקציה על מי שמסרב להתחסן, הן במגזר הפרטי הן במגזר הציבורי. במקום זה, על המדינה לנקוט בכל האמצעים כדי לעודד חיסון, וזאת בכמה אמצעים:

החיסון כבר כאן. חיסון לקורונה(צילום: ראובן קסטרו)

ראשית ומעל לכל, בדרך של הסברה ואספקת מידע מלא, עדכני ואמין הנוגע לתועלת הרפואית שבחיסון מחד ולתופעות הלוואי ולסיכונים האפשריים הכרוכים בחיסון מאידך. ניתוח של סקר שנערך ב-19 מדינות ושכלל למעלה מ-13,000 איש מצא שאמון הציבור בממשל קשור באופן מובהק עם כוונה להתחסן. למידע הניתן מרשויות המדינה ולאופן הצגתו בציבור חשיבות מכרעת במשימה זאת.

שנית, בדרך של מתן דוגמא אישית להתחסנות בכירי המדינה וראשיה. בהקשר זה, יועיל מאוד אם גם מדענים ואנשי צוות רפואי, המוכרים לציבור ונהנים מאמונו, יצטרפו למהלך הזה, ויחזקו את הציבור ביצירת מסרים מבוססי ראיות, שיתכתבו ויקיימו תקשורת כנה ואמיצה למול הפחד. הצטרפותם נדרשת ונתבעת מכוח החובה האתית, שאותם הם גזרו על עצמם, המונחת בבסיס הטיפול הרפואי והדאגה לנזקק האחר.

שלישית, במידת הצורך, בהצעת תמריצים קלים אך חכמים וייעודיים, שעשויים להטות את הכף ולהכריע לטובת חיסון. חברות רבות וגדולות בישראל כבר הודיעו שתפעלנה כדי לעודד את חיסון עובדיהן, וחלקן אף הציע לתגמלם בסכום כספי. עידוד החיסון צריך להיות בהיקף כזה שהוא לא יכריע את הוולונטריות של ההסכמה להתחסן. הוא גם צריך להיות מסוג כזה, שלא יערער את האמון בבטיחות החיסון, למשל בדרך של הצעה כספית משמעותית. במקום, עליו לכוון לרשימה מכובדת של פריבילגיות משמעותיות ברמת הפרט, שיעודדו אותו, במאמץ ובסיכון סביר, להתחסן.

חייבים לתת דוגמא אישית. בנימין נתניהו מתחסן(צילום: פול צלמים, תומר אפלבאום)

ההצדקה להתערבות חברתית בדרך של תמריצים נובעת מהתועלת המרובה של החיסון למול הנזק שהיקפו הנוכחי מצומצם, לפי הידוע. הצדקה זאת קשורה מצד אחד לנזק האדיר שגבתה מאיתנו מגיפת הקורונה בחיי אדם ובגריעה המשמעותית של איכות חייו בדרך של תחלואה, בפגיעות כלכליות נרחבות, בהגבלת חירויות, בצמצום מפגשים ואינטראקציות חברתיות, ובדילול חיי הפנאי והתרבות. היא נובעת מבטיחותו הלכאורית ומהעובדה הבלתי נמנעת כי אין פעולה של התערבותית רפואית - מועילה ככל שתהיה - שאינה נושאת בחובה סיכון.

"מי שחפץ חיים - שיתחסן"

אחד היתרונות הברורים של החיסון המוצע נוגע לכמות האנשים הגדולה והמגוונת שכבר מתנסה בו בכל העולם. זוהי יריעת ניסוי עצומה, שהעולם כולו לומד ממנה מדי יום ושעה בסיקור תקשורתי מיידי חוצה גבולות. הדבר העיקרי והרציני ביותר שאנו יודעים על החיסון, לאחר שכבר הוחל בנתינתו קשור להופעתה של תגובה אלרגית לא תקינה וקשה, שבמקרים קיצוניים ובהעדר טיפול והשגחה עלולה אף לסכן חיים. תגובה זאת התרחשה אצל עובד אחד של מערכת הבריאות באלסקה שבארה"ב מתוך 40 אלף שחוסנו שם עד כה, ובקרב שתי נשים בריטיות מתוך 138 אלף מחוסנים בממלכה. מדובר בשיעור זניח מאוד כבר עתה. פרט לתופעות מקומיות כמו כאבי ראש, סחרחורות, חום או כאב קל במקום הדקירה, שחלפו בתוך פרק זמן קצר מהחיסון בקרב רבע עד כמחצית מהמתחסנים, לא דווח על כל אירוע חריג אחר. זאת, בנוסף להצלחה המכרעת של החיסון לאחר ניסויו הקליני בקרב עשרות אלפי משתתפים.

לנוכח התועלת הרבה הצפויה מן החיסון ברמת הפרט וברמת החברה, ובהינתן הידוע עליו עד כה, תוך הקפדה והתחייבות להמשך ניטור קפדני ודיווח שוטף של מידע הקשור אליו ולבטיחותו, נראה, כי על מי שחפץ בחיים ובקידום הרווחה הקשורה בהם, לשקול את החיסון באופן חיובי ואוהד.

פרופ' דניאל שפרלינג הוא חבר סגל בחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה ומומחה לאתיקה רפואית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully