חנוכה כבר כאן, וכמו בכל שנה, החושך שמגיע מוקדם והטמפרטורות בחוץ שיורדות מבשרים לא רק על בוא הסופגניות וחום הנרות אלא גם על ימי ההורים במסגרות החינוכיות. אז נכון, זו הייתה מחצית מוזרה. רובה התקיימה בבית שלנו, בניהול שלנו, תחת ריחוק חברתי, דרך הזום, עם משימות ושיעורים לא מסונכרנים, עם הפסקות בסלון וארוחת עשר במטבח, ובכל זאת, זה כן הזמן להביט לאחור, לסכם, לתת תהודה ולכוון ביחד קדימה.
כמו הרבה דברים בחיינו בחודשים האחרונים, גם המפגש המשולש (תלמיד-מורה-הורה) יתקיים הפעם בזום, ולפעמים, במעבר לפלטפורמה הדיגיטלית אנחנו עושים לתכנים פחות מקום. בין אם המשוב של המחנך של הילד שלנו הוא צ'ק ליסט של ציונים, הערכות מילוליות ודוח כמותי של איחורים, חיסורים ואי הכנת שיעורים ובין אם מדובר בשיח מצמיח, דיאלוג מקדם ושיקוף של החוזקות שהוא (או היא) ראה בו השנה - לנו יש את היכולת להפוך את הדקות הללו מול המצלמה ואחריה למחזקות ומשמעותיות עבורם.
רגע, חושבים. רגע לפני המפגש, שאולי נקבע באמצע יום העבודה שלכם, לפני הכנת ארוחת צוהריים או כמה דקות לפני איסוף הבת הקטנה מהגן, כדאי למצוא את הזמן ולשאול את הילד שלנו מה חשוב לו להגיד למחנך או המחנכת שלו. לשאול אותו מה היה לו מאתגר במיוחד במחצית הזו ומה יעזור לו להגשים את היעדים שלו במחצית הקרובה.
מנצלים את הזמן לדילאלוג מקרב. אם יש לכם שאלות, ובמיוחד השנה, אם גיליתם יכולות מיוחדות בהתנהלות הלימודית או החברית של הילד שלכם - זה הזמן להיזכר ולתבל בהם את הפגישה. תנו למורה לנהל את השיח, להוביל ולהגיד את הדברים ש"חייבים להיאמר" ודאגו שיהיה זמן לכם ולילד שלכם להתבטא, לשאול, להאיר על הדברים מזווית אחרת, ואפילו לקיים דיאלוג קטן בין שניכם לעיניי המצלמות. השיח אמור להיות מקרב ומצמיח ולא כזה שמאשים. זו העת להיות הסנגורים שלהם ולא לחבור ל"נו, נו, נו" של עולם המבוגרים.
אומרים תודה. במהלך השיחה, יחד עם פסי האינטרנט העמוסים לעייפה והמחנכים שצריכים לעבור מפגישה לפגישה - תגידו את מה שחשוב ותתנתקו, לא לפני שתספיקו להודות לצוות החינוך על המאמץ הגדול שעשה במהלך המחצית הראשונה. גם להם היה מאתגר ללמד, לחנך, לעקוב אחר התחושות וההתקדמות במגוון מקצועות דרך פלטפורמות ואסטרטגיות חינוכיות חדשות לגמרי עם הנחיות משתנות והגבלות של מערכת ותיקה והיררכית.
עוד בוואלה!
מתנתקים מהזום אבל לא מהילד. לחצתם על כפתור ה-LEAVE בזום? נזרקתם החוצה? תישארו כמה דקות ביחד, רק אתם והילד שלכם, ובטירוף של החיים בזמן קורונה - תמלאו לו (או לה) את מאגר האנרגיה והעוצמה הפרטי. תעודדו, תספרו שראיתם את המאמץ גם אם התוצאה פחות צלחה, שהבנתם את הכוונה, שאתם מעריכים את הגמישות וההשקעה. אל תפטרו אותה או אותו עם "יפה", או עם "כל הכבוד" - זה נעים אבל פחות בונה את תחושת הערך.
כך תאירו את החוזקות של ילדכם
1. ילדים חושבים, מרגישים ומגבשים מסקנות על עצמם ועל העולם בזכות האינטראקציה שלהם עם הסביבה, ובעיקר, איתנו ההורים. את הדימוי העצמי הם בונים דרך העשייה שלהם והתגובה שלנו.
2. בעקבות מפגש תלמיד-מורה-הורה (וכל אירוע משמעותי אחר) תזהו את הרגש שעולה אצל הילד ושקפו לו - בדקו היכן התרגש לשמוע מה שנאמר עליו, ממה הוא מרוצה ואיפה הרגיש שקשה לו. תגלו אמפטיה ותנו לגיטימציה לכל תחושה. היא שלו.
3. לאורך שנות הילדות וההתבגרות, בעיקר במסגרות החינוכיות ועם החברים, הילדים שלנו חווים הרבה התנסויות - בחלקן הם מצליחים ובחלקן לא. השאלה מה בא בעקבות חוסר ההצלחה שלהם? ילד שמקבל עידוד מהסביבה הקרובה תמיד, ובעיקר בעת התמודדות עם קושי, לא יפסיק להתאמץ ולנסות גם כשהוא נתקל במכשול.
4. כשאתם מעודדים - המטרה שלכם היא להעלות את ערכו של הילד בעיניי עצמו. כל אחת ואחד מאיתנו מתעודדים ממשהו אחר, ולכן, כדי לקלוע בול, עליכם להיות רגישים וקשובים לתחומים שחשובים לילדים שלנו ואת המקומות האלה להדליק.
5. באירועים שמסכמים תקופה, אפשר להסתכל במבט רחב יותר ולהתפעל ביחד מהכוחות ומהגדילה של הילד שלנו בשבועות או בחודשים האחרונים. אפשר לתת דוגמאות שאינן ישירות מהלימודים ומגיליון הציונים, כמו, למשל, היכולת להתעורר בבוקר בלי עזרה, האחריות לישון בזמן, ההתארגנות למפגשי הזום, השמירה על קשר עם חברים גם בתקופה מורכבת כזו והעזרה במטלות הבית.
6. כשאנחנו רוצים לעורר מוטיבציה ללמידה, הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לחזק את תחושת הערך של הילדים שלנו. בדיוק כמונו, הם רוצים לקבל פידבק חיובי על העשייה שלהם וזה מדרבן אותם להמשיך לבחור בפעולות מקדמות ולא בולמות או שליליות. כדי שזה יעבוד, חשוב שנהיה ספציפיים (נסביר למה הם אחראיים / בעלי משמעת עצמית / יודעים לקבל החלטות...), נימנע מ"אבל" שהורס את הכוונה ונמעיט בסופרלטיבים.
7. רגע אחרי מפגש התהודה על ההתקדמות או על האתגרים בתחום הלימודי - תעזבו רגע בצד את כל מה שדורש טיפול ושיפור. תחזקו את הילד ותגרמו לו להאמין בעצמו גם אם יש מקומות שהם הוא מרגיש שנכשל או שהוא לא טוב מספיק. הגיבוי שלכם יעשה את ההבדל ויתניע את המנועים להצלחה ולצמיחה.
8. במרחק של זמן מהמפגש, שבו ביחד, קבעו מטרות קצרות טווח ותעודדו אותו (או אותה, כמובן) על ההתמודדות וההתקדמות בכל שלב. נבנה להם תחושת מסוגלת טובה, ניטע בהם אומץ לנסות ולהתנסות, נחזק את האמונה שלהם בעצמם ובסביבה שתומכת בהם, וניתן מודל הורי לאופטימיות ולאקטיביות.
קרן ארצי, מנחת הורים ומשפחה, מכון אדלר