לידה שקטה: איך לדבר עם ילדים על אובדן היריון במשפחה?

תינוק בא לעולם - רך, מתוק ומוקף באהבה. אין דבר יותר מרגש, ממלא ומציף באושר מלידת תינוק. כל הריון הוא עולם ומלואו, כל לידה היא התחלה של חיים חדשים ומרגשים. לכן, ניתן רק לשער את גודל האובדן והכאב, כשבמהלך ההריון מתרחשת הפלה או לידה שקטה.

לידה שקטה - כך מכונה התופעה של לידת תינוק מת החל מהשבוע ה-20 להריון. בכלל זה נכללים גם מקרים של הפסקת הריון מחשש למום, או מקרים של הפסקת דופק פתאומי אצל העובר מסיבות שונות ושאינן ידועות. לכולם, דבר אחד משותף שנחרט בזיכרון. חד, בהיר וברור - רגע המפגש עם השקט, עם המוות.

מה קורה למשפחה ששבר גדול כזה מגיע לפתחה? איך מתמודדים כזוג? כהורים? על מה חשוב לשים דגשים? איך ממשיכים הלאה?

כמעט כל זוג הורים שחווה הריון, יסכים כי יחד עם התפתחות העובר, מתפתחות ציפיות, פנטזיות תוכניות לעתיד ומעל כל אלה, רגשות חזקים כלפי העובר. כשהעובר לא שורד, נוצרת תהום עמוקה וכאב גדול. לאבד עובר בכל שלב של ההריון, זה כאב כבד מנשוא, על אחת כמה וכמה, כשמדובר באובדן שקורה בשלבים המאוחרים של ההריון. אלא שלרוב ההתייחסות של הסביבה למצב תהיה אחרת. אובדן של עובר, לעומת אובדן של ילד או תינוק חי, נתפס אחרת. הוא כביכול, פחות מוחשי והתחושה היא שהסביבה מתעלמת מכך שמדובר באובדן של ילד על כל החלומות והתקוות הנלווים לו.

בלידה שקטה אין שבעה וההורים מוכי היגון והכאב עלולים למצוא את עצמם בתוך בועת בדידות. הם נשארים בביצה הטובענית של הכאב, כשתחושות רבות מלוות אותם ברגעים אלה: כישלון, בושה, בלבול, אשמה, כעס, עצב עמוק, חרדה ופחד. ברוב המקרים הגבר נדרש לתפקד בתוך האבל שלו, הוא צריך לחזור לעבודה, ולהשאיר אישה אבלה בבית.

אובדן הריון עשוי לאחד את הזוג בהתמודדות עם הכאב, אבל כמו כל משבר, עלול גם להביא לקרע, להאשמות הדדיות ולפגיעה ביחסים. האיזון הזוגי מתערער וחשוב להתגייס ולייצב את הקשר מחדש.

שימרו על ערוץ תקשורת פתוח - אל תשמרו דברים הבטן. דברו, שתפו, אם בא לכם לבכות - תבכו, תרשו לעצמכם להיות אנושיים, לא סופרמן.

הכלה ואמפתיה - לכל אחד יש את הקצב שלו להחלמה. כל אחד מתעודד מדברים שונים, מאמירות שונות. לפעמים גם השתיקה טובה כאמפתיה והכלה.

תמיכה - פשוט להיות שם. להיות נוכחים. בלי לדבר, בלי לנאום, בלי לצפות. יד על הכתף, חיבוק, הגשת כוס מים, טישו, חצי חיוך, כל אלה יתנו לצד השני את ההרגשה שהוא לא לבד.

סבלנות - קחו את הזמן. מדובר באבל על כל שלביו, אבל בכל זאת, זהו אבל שונה. בעוד שבאבל מתאבלים ומתרפקים על זיכרונות ואירועים משותפים, באובדן של עובר מתאבלים על העתיד. על מה שהיה יכול להיות ואיננו עוד. זהו אבל על פנטזיות, חלומות, ציפיות ותקוות שלא יתרחשו עוד, מדובר בתהליך שאורך זמן. תנו לו את הזמן הזה. אל תאיצו בעצמכם.

כאשר יש בבית ילדים נוספים, גם אם הם צעירים, הם שותפים לאובדן ולמשבר. קשת הרגשות והתגובות של ההורים היא רחבה ויכולה לנוע לעיתים, מחרדה ודאגה לילדים שבבית ועד להימנעות ואפתיה כלפיהם.

במקרים כאלה, חשוב לשים לב ל'מלכודות' שכולנו יכולים ליפול בהם: חסות יתר, קושי בהצבת גבולות, רצון עז לרצות את הילדים ולפצות אותם. מאידך, המשבר יכול להביא עימו גם הסתגרות והימנעות של אחד ההורים או שניהם, מהילדים. דבר שעלול להתבטא בחוסר סבלנות, עצבנות, כעס, התפרצויות, וחוסר יכולת לטפל ולהעניק להם סעד רגשי, פיזי ונפשי.

למען רווחתם הרגשית של הילדים, חשוב לא להניח עליהם את מסע האבל והכאב של התינוק שלא נולד. לילדים יש חיישנים מעולים והם חשים את הוריהם בצורה מדויקת. הם מרגישים היטב שמשהו קרה ולא בהכרח מתנחמים בהבטחות כמו: "אל תהיה עצוב, יהיה לך אח חדש". חשוב מאד לייצר שיח רגשי פתוח וקבוע, דבר שיגביר ויחזק את תחושת השייכות למשפחה. הלידה השקטה היא חלק ממה שהמשפחה עברה, ויש לאפשר לילד במה בטוחה ופתוחה להביע את הכאב, והבלבול ולדבר על מה שקרה.

השיחה עם הילדים אמורה להתאים לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים, בתזמון המתאים, ובהתאם למה שמעסיק אותם. חשוב לספר שהעובר לא התפתח ומת. אפשרו לילדים לראות אתכם טבעיים, כואבים ואנושיים. שתפו אותם בקושי שלכם ובהתמודדות שלכם עם אותו קושי, ספרו להם איך אתם עוזרים לעצמכם, ושאלו איך אתם יכולים לעזור להם. אפשרו להם לשאול כל שאלה, ואם אינכם יודעים את התשובה, הבטיחו להם שתבדקו, תנו מקום לרגשות ואל תיבהלו.

כדאי גם ליידע גורמים חינוכיים-טיפוליים הבאים במגע עם הילד לגבי המצב, כדי שיהיו ערים לשינויים רגשיים והתנהגותיים.

לידה שקטה היא אירוע של שקט רועם. החזרה הביתה בידיים ריקות היא חוויה מטלטלת וטראומטית המשפיעה על כל בני הבית. אבל חשוב לזכור: משפחה בריאה בנפשה היא לא משפחה שאין לה קשיים, בעיות ומשברים, אלא משפחה שיש לה ארגז כלים ויכולת התמודדות עם אותם קשיים ובעיות. הלידה השקטה תהפוך להיות חלק מהנרטיב של החיים ושל המשפחה, אבל היא לא הנרטיב היחיד והמרכזי. והחיים, עדיין, חזקים מהכל.

רוית רביב היא מומחית גנים ומשפחה במכון אדלר