איך מלמדים חברה חרדית סגורה לשמור על הבריאות שלה?

הדיון הטעון באופן בו חרדים שומרים על בריאותם לא החל עם מגיפת הקורונה. בשנת 2013 פורסם מחקר שהשווה את הסיכון לחלות בסרטן השד בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסייה החילונית. המחקר הזה גילה שעל אף שבקרב האוכלוסייה החרדית ההסתברות לחלות נמוכה הרבה יותר, המאובחנות החרדיות חולות באופן חמור יותר וסיכויי ההחלמה שלהן נמוכים יותר. רבים שאלו את עצמם אז, מדוע זה קורה והאם אין מודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד בקרב האוכלוסייה החרדית.

בכלי התקשורת הכלליים ובאלו המיועדים לציבור הדתי לאומי ישנו עיסוק רב בסרטן השד. זה בא לידי ביטוי במגוון דרכים, הכוללות כתבות ראיונות ופרסומים העוסקים במחלה ובחשיבותו של הגילוי המוקדם. במגזר החרדי זה לא כך.

בציבור החרדי לא מדברים בריש גלי על גופה של האישה, ובפשקווילים ובפרסומים המופיעים בעיתונות החרדית לא מקובל לשים תמונות של נשים. זו חברה שפועלת בכל כוחה לשמור על זהותה ובתוך כך על ערך הצניעות. על כן בעייתי יותר לעסוק בנושא ולהביא למודעות בנוגע להתמודדות ומניעה של סרטן השד. אחת הדוגמאות היא השימוש בשפה: גם כשאומרים 'מחלה ממארת של נשים' במקום 'סרטן השד', עדיין יש מנגנוני סינון תרבותיים רבים שיש לעקוף.

בימים אלו כשכולנו מתמודדים עם מגיפת הקורונה, אור הזרקורים, במובן השלילי של המילה, מופנה לחברה החרדית שם התחלואה גבוהה הרבה יותר. נתון זה מעלה את השאלה - האם בחברה החרדית אין מספיק מודעות לאורח חיים בריא?

זה לא המצב. האמת היא שלנשים בחברה החרדית יש קושי אמיתי בקיום אורח חיים בריא. ראשית, מבחינה כלכלית, המזון הבריא יקר יותר. שנית, מבחינה הלכתית, העיסוק בגוף ובמראה חיצוני אינם מקובלים. שלישית, האישה החרדית היא מנהלת המשפחה, מפרנסת עיקרית ומגדלת ילדים, עסוקה מאוד ואין לה זמן כמעט לכושר גופני. אבל, וזה אבל חשוב מאוד, המצווה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' היא מצווה חשובה מאוד בעולם ההלכה ששמה את השמירה על בריאותו של אדם במקום מאוד מרכזי בחייו - הן בתחום הטיפולי והן בתחום המניעתי.

אז היכן מתבטא הפער בין התפיסות? את השאלה הזאת יצאתי לחקור יחד עם ד"ר שרה סמיאטיצקטי, מנהלת מרכז בריאות לאישה 'בשבילך' וד"ר דנה צפת ממרכז בריאות לב האישה בהדסה עין כרם.

את המחקר ביצענו בקהילה חרדית אדוקה וסגורה במיוחד. ידוע שבקהילה כזו, כדי להעביר מסר, לא משתמשים בדרכים המקובלות המוכרות לנו כמו חברות קריאטיב, פרסום בערוצי תקשורת ומדיה חברתית. כדי להעביר מסר של בריאות בחברה החרדית, ראשית יש לעבוד מול כל זרם בנפרד. איתרנו נשים בעמדות מפתח ובאמצעותן למדנו על אותה קהילה. היה לנו חשוב לא להיתפס כגורם חיצוני מאיים, שכן החברה החרדית לא תקבל שום מסר מבחוץ - גם אם הוא לטובתה. באמצעות אותן נשים פנינו אל רבני הקהילה והצגנו בפניהם את מטרותינו וביקשנו את הסכמתם. הרבנים ועסקני הקהילה השתכנעו מכוונתנו לבוא ולסייע ונתנו לנו את תמיכתם המלאה. בלי זה, אף אישה לא היתה פותחת בפנינו את דלת ביתה ומשתפת פעולה עם המחקר.

כשישבתי עם נשות הקהילה בביתן, בסביבתן הבטוחה, הבנתי שהנושא הבריאותי דווקא מעסיק מאוד את החברה החרדית ובתוך כך גם את נשות המגזר. יישומה של מצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם' מתבטאת במספר גדול של ארגוני חסד העוסקים בבריאות ובשיתוף פעולה עם קופות החולים.

מכיוון שחשוב להעביר את המסר בדרך שמתאימה לאורח החיים החרדי, הקמנו מסגרות מסודרות של חוגי בית לנשים בלבד ודיברנו על קידום בריאות. דנו בחסמים, למשל - הפן הכלכלי. המזון הבריא יקר, אבל ניתן לדבר על בעייתיות במזון מעובד, יש להכיר את האפשרויות השונות לצריכת חלבונים מהחי ומהצומח באופן בריא, להשתמש בקמח מלא, כמו כן גם את החשיבות להמעיט בצריכת סוכר לבן, שנמצא בכמויות גדולות מאוד בשתייה קלה ובממתקים שנוכחים בכל אירוע. בנוגע לפעילות גופנית, נשים יכולות לנצל את זמנן לבד בבית כדי להתעמל. הנשים הציעו הצעות שלהן בעניין ודרכים להטמיע את המסרים בקהילה, שהרי האישה היא מנהלת המשפחה ובעזרת הכלים הנכונים להנחלת מודעות והתנהגות בריאה יחלחל המסר לכלל הקהילה.

ממצאי המחקר הוצגו בכנס 'דתיות בריאות וקורונה' שערך המרכז האקדמי לב והמסר הוא שהמודל הזה של שיתוף פעולה ביחד עם הקהילה חשוב להנחלת המסר הבריאותי צריך להיות מיושם מצד המדינה גם במאבק בקורונה. זאת תוך שמירה על אמון הדדי מלא ויצירת תכנית פעולה ייעודית, בשיתוף עם הקהילה עצמה.

הכותבת היא מרצה בסגל הבכיר בחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב