לא לוקח הרבה זמן עד שחלקיקים של וירוס הקורונה עושים את דרכם בחדר. כל חדר שיהיה, בין אם זו כיתה או משרד. בהתחלה, רק אנשים שיושבים ליד אדם נגוע נמצאים בסיכון גבוה, אך ככל שהפגישה או השיעור נמשכים, האירוסולים הזעירים יכולים להתפשט. אבל, וזה אבל לא קטן, זה לא אומר שכל מי שיושב בחדר נמצא באותה רמת סיכון להדבק בקורונה.
פרוסור סורש דיינאלה, מומחה בהנדסת מכונות ואווירונאוטיקה מאוניברסיטת קלרקסון בניו יורק ערך סדרת ניסויים שעוקבים אחר התנועה של אירוסולים, כולל אלה בטווח הגודל שיכולים לשאת וירוסים. הוא כתב באתר science alert כי "מה שמצאתי חשוב במיוחד כאשר אנשים רבים יותר חוזרים לאוניברסיטאות, למשרדים ולמסעדות ויותר פגישות עוברות לתוך הבית. זה מצביע על אזורי הסיכון הגבוהים ביותר בחדרים ומדוע איוורור תקין הוא קריטי".
רוב המודלים הנוכחיים המתארים את תפקיד האיוורור על גורלם של חיידקים מוטסים מניחים שהאוויר מעורבב היטב, וריכוז החלקיקים אחיד לכל אורכו. בחדר עם איוורור גרוע או בחלל קטן, זה כנראה נכון. בתרחישים אלה, החדר כולו הוא אזור בסיכון גבוה. עם זאת, בחללים גדולים יותר, כמו כיתות לימוד, איוורור טוב יכול להפחית את הסיכון להדבקה, אך סביר להניח שלא באופן אחיד. המחקר של פרופ' דייאנלה מראה שרמת הסיכון להדבקה תלויה הרבה באותו איוורור.
כדי להבין כיצד יכול וירוס הקורונה להתפשט, הוא וצוות החוקרים שאיתו שמו חלקיקי אירוסולים בגודל דומה לאלה שנפלטים מבני אדם בחדר, ואז פיקחו עליהם באמצעות חיישנים. הם השתמשו בכיתה באוניברסיטה בגודל של 8 על 9 מטרים שתוכננה להכיל 30 סטודנטים. בכיתה הייתה מערכת איוורור העומדת בסטנדרטים המומלצים. כששחררו את החלקיקים בקדמת הכיתה, הם הגיעו עד לסוף החדר תוך 10 עד 15 דקות.
עם זאת, בגלל האוורור הפעיל בחדר, הריכוזים מאחור, כ-6.1 מטר ממקור ההפצה, היו כעשירית מהריכוזים הקרובים למקור. זה מצביע על כך שעם איוורור מתאים, הסיכון הגבוה ביותר להידבק בCOVID-19 יכול להיות מוגבל למספר קטן של אנשים ליד האדם הנגוע. אולם, ככל שהזמן שמבלים עם אדם נגוע עולה, הסיכון מתרחב לכל החדר, גם אם האיוורור טוב.
עוד בוואלה!
חלקיקים שנשארים באוויר
בעבר העברת מחלות בדרכי הנשימה התמקדה בתפקידם של חלקיקים גדולים, מה שאנחנו קוראים רסס טיפתי, הנוצר כאשר אנו מתעטשים ומשתעלים. טיפות אלה נופלות במהירות על הקרקע, וריחוק חברתי ועטיית מסיכות אכן יכולים למנוע במידה רבה הדבקה מהן.
הדאגה הגדולה יותר כעת היא תפקידם של חלקיקים זעירים המכונים אירוסולים שנוצרים כאשר אנו מדברים, שרים או אפילו סתם נושמים. חלקיקים אלה, שלעתים קרובות קטנים מ-5 מיקרומטר, יכולים להערים ולהתחמק ממסיכות הפנים ולהתעכב באוויר עד כ-12 שעות.
המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן הכיר רשמית ב-5 באוקטובר בכך שהנגיף נישא באוויר לאחר שהנשיא טראמפ וכמה אנשים אחרים בממשל או בקרבתו נמצאו חיוביים ל-COVID-19. ההערכה היא כי חלקיקים קטנים אלה, בממוצע, נושאים פחות וירוסים מאשר חלקיקים גדולים שאנשים פולטים כאשר הם משתעלים או מתעטשים, אך יכולת ההדבקה הגבוהה של SARS-CoV-2 בשילוב עם העומס הנגיפי הגבוה לפני הופעת הסימפטומים הופך את החלקיקים הללו לקריטיים כשמדובר בהדבקה בקורונה.
ההבנה כיצד אוורור נכון מוריד את הסיכון בהדבקה ב-COVID-19 מתחילה בשיעור חילופי האיוורור. חילופי אוויר של 1 לשעה פירושם שהאוויר המסופק לחדר במשך שעה אחת שווה לנפח האוויר בחדר.
שיעור חילופי האוויר נע בין פחות מ-1 לשעה בבתים, לסביבות 15-25 לשעה בחדרי ניתוח בבית חולים. עבור כיתות, התקנות הנוכחיות של זרימת אוויר ראשונית תואמות חילופי אוויר של כ-6 לשעה. כלומר, כל עשר דקות, כמות האוויר המובאת לחדר שווה לזו של נפח החדר.
כמה גבוה הריכוז של הנגיף באוויר תלוי בין השאר במספר האנשים בחדר, כמה אוויר הם פולטים ושיעור חילופי האוויר. עם הריחוק החברתי שהפחית את כמות התלמידים בכיתה בכמעט חצי, והעובדה שכולם מתבקשים לעטות מסיכות, האוויר במקומות סגורים רבים הוא למעשה נקי יותר ממה שהיה לפני המגיפה.
איפה הכי מסוכן לשבת?
אז האם יש איזורים מסוכנים יותר בחדר שכדאי להמנע מהם? לטענתו של פרופ' דיינאלה בפינות החדר צפויים להיות חילופי אוויר נמוכים יותר - כך שחלקיקים יכולים להתעכב שם זמן רב יותר. מנגד, ישיבה ליד פתח איוורור אומרת ככל הנראה ששאר החלקיקים של שאר החדר יכולים להגיע אליכם.
כדי לנסות להפחית את הסיכון להדבקה הוא ממליץ לבדוק שמערכות האיוורור פועלות ואף להגדיל את קצב חילוף האוויר. לדבריו, גם פתיחת חלון יכולה להועיל מאוד.