שנת הלימודים בישראל רק החלה וכבר קיפלה את עצמה לתוך הזום. בארה"ב בתי הספר כלל לא נפתחו, והודיעו מראש ששנת הלימודים תתקיים רק מרחוק. כך קרה ששוב מצאו עצמם ילדים בכל העולם, החל מגיל 6 ועד 18 יושבים מול מסכי המחשב ומנסים ללמוד בצורה מקוונת. לרוב נדרשים התלמידים לשבת מול המסך כשהמצלמה שלהם פתוחה, כדי שהמורה תוכל לראות אותם וכדי שכל שאר התלמידים יראו זה את זה.
הדרישה להתחבר רק במצלמה מופעלת מובנת, זה יוצר מעורבות ומחוייבות גדולות יותר לשיעור ומאפשר למורה לראות שכל הילדים אכן עוקבים ומרוכזים בחומר המועבר בשיעור. אולם, טבית'ה מוזס, חוקרת שעוסקת בחקר המוח וההתנהגות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וויין סטייט, טוענת שלהתעקשות שהתלמידים תמיד יפתחו את המצלמות שלהם יש גם חסרונות. היא סבורה שיש לאפשר להם לסגור את המצלמות מדי פעם, והיא מונה 5 סיבות טובות לכך:
1. חרדה וסטרס
בשיעורים מקוונים המורים מצפים מהתלמידים להביט במסך במשך כל השיעור ולהתרכז בשידור הווידאו של המורה ושל שאר התלמידים במקביל. זה יכול לגרום לתלמיד להרגיש כאילו הוא נמצא בקשר עין ממושך מדי עם משתתפי השיעור האחרים, דבר שמוביל לתחושת אי נוחות ולעתים גם מרגיש מאיים. התחושה שכולם צופים בך יכולה גם היא להוות הסחת דעת, משום שזה גורם לתלמידים להתעסק באיך שהם נראים לאחרים.
תחושת האי נוחות הזאת מועצמת עוד יותר כאשר הפנים שנראות על המסך מצולמות מקרוב ונראות גדולות מהרגיל. אצל תלמידים מסויימים זה עשוי להפעיל במוח את תגובת 'הילחם או ברח', תגובה שמופעלת במצבי איום או מצוקה, דבר שיגרום להם להיות דרוכים מהרגיל ויפגע ביכולת הריכוז שלהם.
2. שחיקת זום
'שחיקת זום' אולי נשמעת לכם ככל שחיקה אחרת, אבל יש מחקרים שטוענים שהיא ייחודית ושונה ושחיבור הווידאו המתמשך מחריף את הבעיה. תהליכי הלמידה של רובנו מתבססים במידה רבה על מסרים לא-מילוליים. התקשורת בזום, שמבוססת על צילום הפנים בלבד, גורמת לתלמידים להחמיץ רבים מהמסרים הללו, כמו למשל מחוות ידיים. גם המסרים הלא-מילוליים שמצליחים להיכנס לפריים הצילום של הזום דורשים מהתלמידים לעבוד קשה יותר כדי לפענח אותם והם פחות אינטואיטיביים עבורם.
פורמט הזום שמבוסס בעיקר על צילום הפנים, גורם לאנשים להתמקד בעיקר במסרים מילוליים וזה יכול להיות מעייף. מה גם שכשמופיעים פרצופים רבים על המסך, רוב האנשים ינסו לשים לב לכולם - זהו סוג של תהליך ריבוי משימות שנקרא תשומת לב חלקית מתמשכת. הרבה אנשים מתקשים עם זה. הצורך לעבור שוב ושוב ממשימה למשימה וחוזר חלילה עלול לפגוע בזיכרון ולהפחית את איכות ביצוע המשימות. הצורך לעקוב אחרי כל המשתתפים בשיעור גורם לתלמידים בסופו של דבר להיות פחות מעורבים בשיעור ולהרגיש מותשים בסופו.
3. מחוייבויות מתחרות
אף שהמצב האידיאלי עבור תלמידים בלמידה מרחוק היא שהם ישבו לבדם בחדר שקט, ללא הסחות דעת שיפריעו להם להתרכז בשיעור - זה לא תמיד מתאפשר. בבתים רבים הלמידה מתקיימת כאשר מסביב ישנם אחים נוספים שלומדים או פועלים בבית ולעתים גם הורים שצריכים אף הם לעבוד מהבית במקביל. ההתרחשויות השונות ברקע יכולות להוות גם מקור להסחת דעת וגם מקור למבוכה עבור התלמיד. ראוי לציין, שהסוגיה הזאת לא פוגעת רק בתלמידים, אלא גם במורים שמלמדים מהבית וגם הם חשופים להסחות דעת ולמחוייבויות מתחרות - כמו למשל טיפול בילדיהם שלהם.
4. הזכות לפרטיות
בבית הספר הילדים יכולים לבחור עד כמה הם מעוניינים לשתף בחייהם הפרטיים, אך חלק מהפרטיות הזאת הולכת לאיבוד בלימודים המקוונים שדורשים מצלמת וידאו פתוחה. פתיחת המצלמה למעשה מכניסה את כל הכיתה לתוך הבית שלהם. חלק מהפלטפורמות ללמידה מקוונת אינן מאובטחות כראוי (ויעידו על כך שלל מקרים של התפרצויות לשיעורי זום על ידי האקרים, שתועדו ופורסמו). המידע האישי של התלמידים וכן הצילומים מהשיעור יכולים להיפרץ ולהיגנב, ותוכן הצילומים עלול גם לחשוף את מקום מגוריו של התלמיד ולחשוף גם את שאר בני הבית. יש כאן יותר מחשש לחשיפת מידע אישי בפני תלמידים אחרים, בחלק מהמקרים זה יכול ממש לסכן את חייהם של תלמידים מסויימים או של משפחתם.
עוד בוואלה!
5. מצב כלכלי וגישה למשאבים
הדרישה להשתמש בווידאו במהלך השיעורים המקוונים יוצאת מנקודת הנחה שלכל התלמידים יש אפשרות כלכלית להשיג את האמצעים הטכנולוגיים הנחוצים לשם כך. בבתים רבים אין אפשרות כלכלית לרכוש מחשב עם יכולות אודיו ווידאו הנחוצות לשם השתתפות בלמידה מרחוק, שלא לדבר על כך שישנם בתים שבהם יש יותר מילד אחד שצריך ללמוד באופן מקוון, ומספר המכשירים צריך להתאים למספר התלמידים. מדובר בהוצאה כלכלית גבוהה שלא מתאפשרת בכל בית, לא כל שכן בתקופה כלכלית קשה כמו זו הנוכחית.
ברור שהלמידה המקוונת היא פיתרון לא אידיאלי שמנסה כמיטב יכולתו לפצות על חוסר האפשרות לקיים את הלימודים במתכונתם הרגילה. בתוך כך, מורים עושים מאמצים גדולים כדי לשמור על קשר כמה שיותר בלתי אמצעי עם תלמידיהם - ושיחות וידאו הן אחד הכלים לכך. המטרה אינה לוותר עליהן לחלוטין, אבל חשוב שגם במערכת החינוך ידאגו לכך שכלל התלמידים ירגישו בנוח במהלך השיעורים הללו ויאפשרו לתלמידים לכבות מצלמות מדי פעם.