המין שנקבע לנו בלידה תלוי במידה רבה בפור גנטי של המטבע: X או Y? שני כרומוזומי X ואתם (כמעט תמיד) מפתחים שחלות. כרומוזום X ו-Y? אשכים. החומר הגנטי הזה אינו נבדל רק מבחינת חלקי הגוף שהוא מעניק לנו. עם 45 גנים (בהשוואה לכ-1,000 ב-X), כרומוזום Y הוא חלשלוש. ומחקרים מצביעים על כך שהוא הצטמצם עם הזמן - מה שגורם לחלק מהמדענים לפרש את זה כמנבא להיעלמותם של הגברים. אז האם כרומוזום Y באמת גווע? ומה זה בעצם אומר על המין הגברי בפרט והאנושי בכלל?
כדי להתחיל לענות על שאלות אלה, עלינו לחזור אחורה בזמן. "כרומוזומי המין שלנו לא תמיד היו X ו-Y", אמרה מליסה ווילסון, ביולוגית אבולוציונית מאוניברסיטת אריזונה לאתר Live science, "מה שקבע אם ייצא זכר או נקבה לא היה קשור אליהם באופן ספציפי".
לדבריה, כשהיונקים הראשונים התפתחו לפני 100 עד 200 מיליון שנה, לא היו להם כרומוזומי מין בכלל. במקום זאת, ה-X וה-Y היו בדיוק כמו כל קבוצה אחרת של כרומוזומים - זהים בגודלם עם מבנים תואמים.
חשוב לציין כי בעלי חיים אינם זקוקים לכרומוזומי מין. זה היה נכון אז, וזה עדיין נכון עכשיו, כך לפי ג'ניפר גרייבס, גנטיקאית מאוניברסיטת לה טרוב במלבורן, אוסטרליה. כל הכרומוזומים שלנו הם קוקטייל של גנים הקשורים למין וכאלה שאינם קשורים למין. המאפיין המיוחד היחיד של כרומוזום Y הוא גן אחד, SRY, המשמש כמתג הפעלה ליצירת אשכים, הוסיפה גרייבס. בסקירה בנושא שפורסמה בשנת 2006 בכתב העת Cell היא כתבה כי אם בעבר לא היה בו צורך מיוחד, בשלב מסוים, כרומוזום ישן רגיל ולא-מיני באחד מאבות הקדמונים פיתח גן עם מתג הפעלה. וזהו: פתאום היית צריך Y כדי לפתח חלקי רבייה זכריים.
אל תפספס
אבל ברגע שכרומוזום Y היה קיים, הוא התחיל להתכווץ. לאורך זמן גנים מפתחים מוטציות, שרבות מהן מזיקות, אמרה וונילסןילסון. כרומוזומים יכולים להימנע מהעברת מוטציות אלה על ידי שילוב מחדש זה עם זה. במהלך חלוקת גרעין התא, המתרחש בעיקר בתהליך ההבשלה של תאי רבייה, הכרומוזומים מתערבבים באופן אקראי. ריקוד גנטי זה מפרק גרסאות של גנים - מזיקים ומועילים כאחד - ומביא לסבירות גבוהה שרק עותקים פונקציונליים יועברו. כל הכרומוזומים עושים זאת: כרומוזום 1 מאימא מתערבב עם כרומוזום 1 מאבא, וכן הלאה. ל-Y, לעומת זאת, אין בן / בת זוג להחלפה. למרות שכרומוזומי X יכולים להשתלב זה עם זה, כרומוזומי Y וכרומוזומי X אינם דומים מספיק כדי לשלב מחדש. ומכיוון שלעיתים רחוקות יש לך שני כרומוזומי Y באדם, Y אינו יכול להתאחד מחדש את עצמו.
"אם מתרחשת מוטציה גרועה, בדרך כלל תוכל להחליף עם בן/בת הזוג שלך. אבל ה-Y לא יכול לעשות את זה", אמרה ווילסון. אז כרומוזומי Y צברו מוטציות מזיקות; עם הזמן המוטציות הללו הושמדו על ידי הברירה הטבעית עד שה-Y הלך והצטמצם.
המחקר של גרייבס מעלה כי לפני 166 מיליון שנה היו בכרומוזום Y 1,669 גנים - "זהים לכרומוזום ה-X" באותה תקופה, לדבריה. "אז לא צריך מוח גדול כדי להבין שאם קצב האובדן יהיה אחיד - 10 גנים למיליון שנה - ונשארו לנו רק 45, כרומוזום Y ייעלם בעוד 4.5 מיליון שנה".
ובכל זאת, מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שקצב הירידה הואט עם הזמן. במחקר שפורסם בשנת 2005 בכתב העת Nature, החוקרים השוו את כרומוזום Y האנושי לזה של שימפנזה. ואז בשנת 2012, אותו צוות חוקרים רצף את כרומוזום Y של קוף רזוס, ושוב פרסם את התוצאות ב-Nature. החוקרים מצאו כי כרומוזום ה-Y האנושי איבד רק גן אחד מאז שבני האדם וקופי הרזוס התפצלו לפני 25 מיליון שנה מבחינה אבולוציונית. תוצאות אלו מצביעות על כך שהתיאוריה של גרייבס ככל הנראה אינה מציאותית.
"מין הוא לא דטרמיניסטי"
זה אגב לא אומר שאובדן כרומוזום Y אינו מציאותי - זה קרה למינים אחרים, ציינה גרייבס. שני מינים של מכרסמים תת-קרקעיים איבדו באופן עצמאי את כרומוזומי Y שלהם. כך יש שלושה מינים בסכנת הכחדה של חולדות קוצניות החיות בכמה איים קטנים ביפן. אך כפי שמראים אותם מינים, אובדן כרומוזום Y אינו אומר בהכרח כיליון, גם לחולדות קוצניות וגם לחפרפרות יש נקבות וזכרים.
"אנשים חושבים שמין הוא דטרמינסטי", אמר רסמוס נילסן, גנטיקאי מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, "שאם יש לך כרומוזום Y, אז אתה גבר, או שאין לך כרומוזום Y, אז את נקבה. אבל זה לא עובד ככה". למעשה, 95 אחוזים מהגנים שבאים לידי ביטוי שונה בין גברים לנקבות אינם חיים על כרומוזומי X ו-Y, הוסיף.
"לאבד את כרומוזום Y זה לא אומר לאבד את כל הזכרים", הוסיף נילסן. במקום זאת, אובדן כרומוזום Y משמעותו ככל הנראה שגן אחר ישתלט על המשרה כקובע העיקרי למין - מתג ההפעלה. "יש שם ערימות של גנים שיעשו עבודה טובה". אבל כמה סביר שזה אכן יקרה ו-Y יעלם? "זה אפשרי", אמר נילסן, "אבל לא בתקופת החיים שלנו".