למה כל כך הרבה מפורסמים סובלים מדיכאון?

בסרטון: בריטני ספירס חושפת את שגרת האימונים שלה בחדר הכושר

הציבור הרחב שנחשף ל'סלבס', מכיר רק צד אחד בחייהם ובאישיותם: הצד שמועבר לו בכלי התקשורת והרשתות החברתיות. הצד הזה הוא רק חלק מחייהם השלמים, ולרוב אפילו לא החלק הגדול בהם. בשאר הזמן אותו אדם מפורסם הוא איש רגיל לגמרי, לעיתים שונה לחלוטין ממה שאנחנו יכולים לדמיין. ייתכן שהפער הזה בין הדימוי הציבורי לבין החיים הפרטיים יוצר פער גם בנפשו של אותו אדם.

חשבו על זה: כאשר אור הזרקורים דולק ואותו 'סלב' נמצא במרכז הבמה, מקבל קמפיינים, חוזים, הצעות לראיונות וכל אלו נתמכים גם בלייקים ברשתות החברתיות - הוא מרגיש אהוב, נערץ, מחובק. וכאשר האור "כבה"? הוא עשוי להרגיש בודד, לבד לגמרי. זו רק דוגמא אחת לפער שבין החיים בקדמת הבמה לבין החיים מאחורי הקלעים.

לאחרונה עוד ועוד אנשים מפורסמים מודים כי חוו דיכאון או התמודדו עם הפרעות נפשיות. לא מעט מהם עדיין מתמודדים עם התופעות הללו. מדובר במגמה חיובית (ההודאה, לא החוויה), שכן כאשר אותם שמות גדולים מודים במצוקה נפשית, הם הופכים אותה למקובלת יותר בעיני הציבור, לנורמלית. אך מה גורם דווקא לאותם מפורסמים לפתח דיכאון או הפרעות נפשיות אחרות?

ראשית, חשוב לציין שדיכאון אינו מנת חלקם של כל המפורסמים. אך ריבוי המקרים שבהם מפורסמים שיתפו לאחרונה את ההתמודדות שלהם הציף את הנושא והביא לעיסוק בו: אכן, ישנם מקרים שבהם הפרסום והזוהר גורמים דווקא לדיכאון, גם אם לכאורה נראה שלאותם אנשים לא חסר דבר.

אחת הסיבות לכך היא אותו פער עצום בין הדימוי לבין החיים עצמם: כאשר אדם מפורסם לא מצליח להפריד בין חיי הזוהר על המרקע לבין החיים שמסביב, הוא עלול לפתח דיכאון או הפרעה נפשית אחרת, משום שאינו מצליח לגשר על הפער הזה. התופעה הזאת שכיחה מאוד בקרב אנשים שהפרסום הגיע אליהם בבת אחת, מבלי שיכלו להתכונן לכך או לעכל את התהליך שעברו - מאלמוניים ל'מגה־סטארים' בזמן קצר.

עניין נוסף שעשוי לעורר התפתחות של דיכאון או הפרעה אחרת הוא עצם הפרסום הגדול: כל אדם מתמודד אחרת עם העובדה שהוא מוכר מאוד, נצפה על כל מרקע בכל סלון, נערץ ונחשב מוד לחיקוי בקרב רבים. המצב הזה עשוי, אם הוא לא מנוהל כראוי מבחינה רגשית, להביא לסחרור עצום מבחינה נפשית, ומשם הדרך להפרעה נפשית קצרה.

גורם נוסף, שרבים מאיתנו כלל לא מודעים אליו הוא לוח הזמנים הצפוף של מפורסמים רבים. לעיתים עשוי אותו אדם, בעיקר בתקופת השיא בקריירה שלו, לבצע עשרות פעולות ביום אחד (הופעות, התארחות באולפני טלוויזיה, ראיונות, אירועי יח"צ ועוד), וללוח זמנים צפוף ישנה השפעה רבה על הנפש. לעיתים צצות הפרעות נפשיות משום שהגוף מתקשה להתמודד עם העומס הפיזי והנפשי העצום.

נכון, הם אנשים בשר ודם - ולראיה, גם הם עשויים ללקות בהפרעות נפשיות, כמו כל אדם - אך חייהם אחרים. החשיפה האדירה והקיום במרחב התקשורתי, לעיתים באופן יומיומי וכמעט מדי שעה, הם דברים שלא פשוט להתמודד איתם. אנשים מפורסמים נדרשים להתמודד גם עם טוקבקים, ביקורות קשות והרסניות ולעתים אף קללות וגידופים ברשת, כל אלו, לצד חיטוט תמידי בענייניהם האישיים, ולא תמיד קל לעמוד בזה.

לכן עצם חייהם הלא שגרתיים של האנשים המפורסמים, בישראל ובעולם, מעודדים לא פעם התפתחות של דיכאון, וחרדות, ויכולים אף לזרז הופעה של מאניה דיפרסיה והפרעות אחרות. כמה ימים לא טובים, או כמה אירועים מטלטלים (החל בכישלון של הפקה חשובה ועד מוות של אדם קרוב), בתוספת אותן השלכות לא פשוטות של החשיפה התמידית, הם מתכון מושלם כמעט להתפתחותן של הפרעות נפשיות.

הדחק הרב שבחיי הזוהר, הוא פיתוי חזק לנסות להיעזר בסמים על מנת להתמודד. סמים ממריצים יכולים לאפשר למפורסמים אנרגיה רבה וביטחון עצמי מול קהל, ולחילופין, כשהם צריכים להירגע הם הרבה פעמים מוצאים נחמה בסמים ואלכוהול. לא מעט מהמפורסמים מפתחים התמכרויות ותחלואה נפשית עקב השימוש בסמים. הסמים הממריצים יכולים לעורר התפתחות של הפרעות חרדה ומאניה-דיפרסיה, ואילו הקנביס מעורר אצל מיעוט מהמשתמשים חרדה, ואף פסיכוזה.

הידרדרות נפשית יכולה להיגרם מסיבות רבות, גם כאלו שציינו כעת וגם כאלו שנחשבות כלליות יותר, כמו גנטיקה, חוויות טראומטיות ועוד. אם נוכל לזהות שהאדם שלצידנו נמצא במצב נפשי רע, נוכל לסייע לו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. בימי הקורונה, שבהם אי הוודאות גדולה מאוד, גם עבור מפורסמים רבים, יש לכך חשיבות גדולה מאוד.

• ירידה בחיוניות, חוסר מוטיבציה, צמצום הפעילות היומיומית
• הימנעות מפעילויות שבעבר נחשבו לתחומי עניין מרכזיים של אותו אדם
• אפאתיות או עצבות בעקבות אירוע קשה, שנמשכות זמן רב מאוד (יותר מכמה שבועות)
• חוסר תיאבון, עד כדי ירידה משמעותית במשקל
• חוסר רצון לצאת מהמיטה
• דיבורים על אובדנות ועל איבוד עניין בחיים
• עייפות מתמשכת
• בעיות בריאותיות שונות ו'כלליות' (כאבי ראש, לדוגמא)
• הפרעות בשינה

סימנים אלו יכולים לסייע כמעין אבחון ראשוני, אך האבחון האמיתי צריך להתבצע, כמובן, בידי איש מקצוע, שיקבע אם אכן מדובר בהפרעה נפשית כדוגמת דיכאון או חרדה, ומהו טיבה. בעבר תהליך התאמת הטיפול למטופל היה ארוך ולעיתים מתסכל מאוד, משום שמציאת התרופה הנכונה הצריכה לעיתים הליך ארוך של ניסוי וטעייה. כיום קיימת בדיקת רוק פשוטה, נוירופרמג'ן, המאפשרת לרופא, על סמך ה־DNA של המטופל, להתאים לו את הטיפול התרופתי האפקטיבי ביותר - דבר שיסייע גם בצמצום תופעות הלוואי מהתרופה.

ד"ר יששכר הרמן הוא מומחה לפסיכיאטריה