האם הדם של אנשים שהחלימו מקורונה הוא התרופה לנגיף?

העולם שלנו משוסע בהמון סוגיות, אבל אם יש דבר אחד שכולנו באמת רוצים זה תרופה לקורונה. כולנו מחכים לבשורה שתשחרר אותנו מההסגר, תפחית חרדה, תגן על האנשים שבסיכון ותאפשר לנו לשוב לחיים שלנו. חוקרים בכל העולם עובדים במרץ על מציאת תרופה או חיסון, אך מדובר במלאכה מורכבת שדורשת לא מעט זמן.

בינתיים לא מעט חוקרים בארץ ובעולם בוחנים את האפשרות להשתמש בדמם של חולים שהבריאו מהנגיף על מנת לייצר תרופה. במד"א אפילו הודיעו השבוע כי יאספו תרומות של מנות פלזמה ממחלימים מקורונה, כדי לתת אותם כטיפול לחולים הקשים. "מחלימים מ-CoVID 19 יוזמנו לתרום פלזמה בשיטה מיוחדת (שיטת פרזיס) שבה אוספים מהתורם פלזמה בלבד, ומחזירים לו את כל שאר מרכיבי הדם", מסרה פרופ' אילת שנער, סמנכ"לית שירותי הדם במד"א, "בשלב הראשון תשמשנה מנות הפלזמה לטיפול בעירוי, אך המטרה היא לאסוף מספיק פלזמה כדי להכין תרכיז נוגדנים (אימונוגלובולין) שבו יטופלו החולים בהמשך".

כדי להצליח להבין את גדול הבשורה, ביקשנו מרופא הבית של וואלה בריאות, ד"ר עידן גורן, שיסביר לנו כיצד נוגדנים לקורונה עובדים, והאם באמת אפשר להעביר אותם מאדם לאדם. הנה כל התשובות שלו.

אחת השאלות שמעסיקות חוקרים ברחבי העולם היא האם אנשים שנדבקו בנגיף מוגנים מהדבקה חוזרת, זאת אומרת - האם הם מפתחים נוגדנים כנגד הנגיף ה-SARS-CoV-2. למרות שהתשובה לכך עדיין אינה ודאית, מחקר חדש שבוצע בקופי רזוס מציג שביב של תקווה. עיקרי הממצאים היו ששלושה קופי רזוס שהחלימו מנגיף הקורונה לא פיתחו זיהום שני בנגיף לאחר שנחשפו אליו מחדש. הממצאים מראים כי פרימטים מסוגלים לפתח חסינות יעילה כנגד הנגיף, לפחות לטווח הקצר.

צוות המחקר אסף דגימות סרום מהקופים, ומצא שגופם ייצר נוגדנים כנגד החלבון שאחראי על קשירת הנגיף לתאים האנושיים, ומכאן שמדובר בנוגדן המנטרל את ההדבקה בנגיף. רמות הנוגדנים של הקופים היו נמוכות יחסית בשבוע הראשון לאחר ההדבקה, אך זינקו בשבועות השלישי והרביעי מההדבקה.

כחודש ימים לאחר החשיפה הראשונית ל- SARS-CoV-2, החוקרים ווידאו שהקופים אינם מפרישים עוד את הנגיף ואף ביצעו צילום חזה. רק אז הם הודבקו מחדש. החוקרים גילו שהם לא הראו סימני מחלה ולא הפרישו כלל את הנגיף לאחר ההדבקה השנייה. הם גם לא זיהו את הנגיף ברקמות הגוף לאחר החשיפה השנייה.

המגבלה בניסוי היא כמובן שאין נתונים מבוססים על בני אדם, אף שקופי הרזוס קרובים גנטית לבני האדם, ולכן מקובל להשתמש בהם לניסויים כאלה. בנוסף, המחקר נערך על שלושה קופים בלבד, כך שהמדגם אינו גדול מספיק.

אך המגבלה העיקרית של המחקר היא שההדבקה השנייה הייתה לאחר זמן קצר יחסית ולא ברור האם האקפט המגן נשמר לטווח הארוך ומוביל באמת לזיכרון חיסוני. מחקרים ארוכים יותר שעוקבים אחר בעלי חיים או אנשים לפחות שלושה חודשים לאחר ההדבקה הם קריטיים להבנת התגובות החיסוניות לטווח הארוך ל- SARS-CoV-2. לשם השוואה, בעוד שמחקרים בקרב חולי SARS הראו שרמות הנוגדנים נשמרו לאורך מספר שנים, נגיפי קורונה אחרים שגורמים להצטננות מעוררים תגובה חיסונית קצרה שנמשכת בסביבות שלושה חודשים.

בתחילת המגפה היו מספר דיווחים מסין על כך שאנשים שהחלימו מהנגיף "נדבקו מחדש" בפעם השנייה, אך זה לא בטוח נכון. החשד הוא שהייתה זו למעשה תוצאה שלילית כוזבת של בדיקות PCR בבית החולים הסיני שפספסה את הנגיף, כך שלמעשה הנדבקים הללו נותרו חולים ולא החלימו ונדבקו מחדש.

הרעיון שנוגדנים מנטרלים שנוצרים בגוף נגוע יכולים להגן על אדם או בעלי חיים מפני זיהום אינו חדש. אמיל פון בהרינג זכה בפרס נובל בשנת 1901 על גילוי טיפול בסרום (הנוזל של הדם) כנגד טטנוס. בניסוי שלו הוא השתמש בסרום מארנבים שחוסנו ברעלן לטטנוס, ומצא שהוא יכול למנוע טטנוס אצל ארנבים אחרים. אותה תופעה הודגמה במחלות רבות כמו חצבת, פוליו, חיידקי פנאומוקוקוס, המופילוס ועוד. בתקופת מגפת השפעת הגדולה של 1918 נעשה שימוש מוצלח בסרום מחולים שהחלימו לטיפול בחולים קשים בשלב האקוטי.

התוצאות הללו מדגישות את האפשרות שגישות טיפול בפלזמה עשויות להוות אפשרות טיפול מועילה. מתן נוגדנים מאנשים אחרים נחשבת כדרך לספק לחולים חסינות מיידית. כיום נערכים מספר מחקרים שבודקים טיפולים מסוג זה ל- COVID-19. חשוב לציין כי שיטה זו עשויה להוות פתרון יעיל, לפחות עד למציאת חיסון או טיפול תרופתי ספציפי יעיל לנגיף.