מדרמה לטרגדיה: כך הטירוף הזה משפיע על כולנו

בהתחלה כולנו השתמשנו במנגנון ההגנה העילאי, זה שמאפשר הישרדות בעולם בו המציאות עולה על כל דמיון: הדחקה. "מדובר בווירוס סיני, של אוכלי עטלפים, שלא נוגע לנו והכי רחוק מאיתנו - עוד אנקדוטה של עורך חדשות החוץ", סיפרנו לעצמנו אז. בהמשך, כשהתחילו ההוראות לציבור של ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הבריאות, עדיין נאחזנו בהכחשה: "התקשורת סתם מלחיצה. סתם עושים סיפור משפעת".

אולם, לאט לאט אנחנו מתחילים להפנים שהמציאות היא סרט, ואנחנו הגיבורים הראשיים. צפייה בשלל הסרטונים שמעלים האיטלקים, הספרדים ועכשיו גם הצרפתים, הופכת את הדרמה לטרגדיה. תרחיש בלהות שאף תסריטאי שפוי לא היה מצליח לאשר לפני כחודש באולפני הוליווד, מבלי שהיה נשלח לקבלת זריקה נוגדת פסיכוזה תוך אשפוז כפוי.

יעדי תיירות האהובים עלינו במיוחד: רומא, ברצלונה, מילאנו, מדריד וגם עיר האורות הרומנטית בעולם פריז, הפכו לערים נצורות בהסגר, מבטי האנשים השרים מהמרפסות משדרים חרדה ובלהה בעוד מאות מתים נקברים מדי יום בלוויות חפוזות. פתאום האסימון יורד. לא סתם יורד, הוא צונח בחבטה: אנחנו במלחמה. מלחמת הישרדות, מלחמת קיום, מי לחיים ומי למוות.

העולם הפך לכפר גלובלי קטן שמתחיל להתאחד בחסות האויב המשותף ."משחקי הכס" זה כאן והאויב המלכד הוא לא "המתים המהלכים" הבדיוניים, כי אם וירוס מקרוסקופי קטנטן שלא מבדיל בין נוצרים, יהודים, מוסלמים, לבנים, אסיאתיים, אירופאים, אמריקאים ואוסטרלים. קטן-קטן אך מתוחכם, וחדש לרפואה המודרנית, שצריכה לפתח נשק נגדו תוך כדי תנועה וניהול קרב. הרי לפני חודש האיטלקים והספרדיים היו בדיוק במצב הנוכחי של ישראל.

מלחיץ. מאוד מלחיץ. כמעט לא נורמלי לא להיות דואג וחרד. זו לא שפעת, זו מחלה קטלנית, במיוחד להורים ולסבים בגיל 60 פלוס, אבל גם לצעירים עם מחלות רקע ומעשנים, חולי מחלות הנשימה כמו אסתמה, מדוכאי החיסון, הסובלים ממחלות לב ויתר לחץ דם, סכרת ומחלות ממאירות. אז בעצם בכל בית יש אוכלוסייה בסיכון, והנה, הלחץ מתגבר.

מערכת העצבים האוטונומית האישית יוצאת למצב fight or flight (הילחם או ברח) ומפעילה את המערכת הסימפטטית, שיכולה לגרום לסטרס, בעיות שינה , קניינות כפייתית של מוצרי מזון ונייר טואלט שיכולים להספיק לעיר נצורה, דופק מואץ, תחושת מצוקה, הזעה, קוצר נשימה. קוצר נשימה אמרנו , "זה לא תסמין של הקורונה?" - לחץ ומחשבות טורדניות כאלה מובילות לכדור שלג שמיתדרדר במדרון."אני חייב להיבדק, אני בטח חולה ומדביק אחרים".

מצב חוסר וודאות הוא מאוד קשה לאדם, והחיים "בהמתן" הם לא קלים. כשהחרדה הבריאותית מתכנסת עם חוסר בהירות כלכלית, בה מאות אלפי אנשים הוצאו לחופשה כפויה ללא תשלום, עצמאיים שקורסים, חברות ועסקים סגורים, זה נורמלי והכי טבעי שמפלס החרדה עולה. משמרות ער"ן קורסות, 24 שעות ביממה מול אלפי שיחות של ציבור במצוקה. אחד מארבעה ילדים מגלה תסמיני חרדה. יש פי עשרה יותר פניות למד"א מהרגיל. והבעיה המרכזית היא שחרדה פוגעת בתפקוד מערכת החיסון שלנו, שעכשיו יותר מתמיד נזקקת לעבודה מרבית ומיטבית.

קודם כל נרגעים. הסתכלו על העובדות כהווייתן: יש לנו מערכת בריאות ציבורית מעולה, ומהטובות והאיכותיות בעולם. המשק הישראלי נכנס למלחמה במצב מעולה. מכל המקומות בעולם, ישראל היא אחד המקומות הכי בטוחים, והמשבר מנוהל בצורה אחראית על ידי אנשים מאוד מנוסים. חשובה מאוד סולידריות לאומית של תחושת "ביחד נעבור את זה" (וגם הקמה מיידית של ממשלה רחבה יכולה לתרום לכך, כי הווירוס לא מבחין בין שני חצאי העם).

אחריות אישית מתחייבת תוך הקפדה מרבית על נהלי משרד הבריאות, בלי קיצורי דרך. היערכו גם לטווח לא קצר: אישי ומשפחתי. תכננו סדר יום מובנה אינדיבידואלי ומשפחתי: הקפדה על שעות שינה ופעילות מוסדרת ביתית, מתן מידע מרגיע לילדים, ריחוק זמני מסבא וסבתא (הצעירים נושאים את המחלה באופן קל או ללא סימפטומים אך מהווים גורמי סיכון לאוכלוסיות בסיכון. אהבה אמיתית היא מרחוק), עבודה מהבית מאוד תורמת, פעילות גופנית ביתית מתחייבת כי היא מעלה סרוטונין ואנדורפינים במרווח הסינפטי במוח. מומלץ לצרוך גם תרבות והעשרה ביתיים דרך המחשב, ארון הספרים והטלוויזיה. גם יחסי מין מאוד מומלצים.

סגלו לעצמכם גישה אופטימית והסתכלו על חצי הכוס המלאה. נסו לזכור שהמצב בישראל בשליטה ויש מספיק מזון, תרופות וגם אפשרויות לדאוג כלכלית לאזרחים, כי ישראל נכנסה חזקה כלכלית למשבר. אם יש סימפטומים כמו בעיות שינה, לחץ, מחשבות טורדניות שמעלות חרדה ותרחישים אפוקליפטיים, סימפטומים גופניים ללא חום, תחושת תוגה, מתח, חרדה ודכדוך - אל תהססו לפנות מיידית לעזרה מקצועית. אנו, צוותי הרפואה, ממשיכים לתת שירותים מסביב לשעון.

אין שום סיבה שלא נצא מהמגפה הזו מחוזקים, מאוחדים, תוך זמן איכות משפחתי, קירוב לבבות ותיקון השסע בעם שקרע את החברה שלנו.