מבנה גוף גבוה ורזה הוא משאת נפשן של לא מעט נשים ונחשב לאידיאל יופי נחשק, אבל כעת מתברר שיש לו גם חסרונות, או לפחות חיסרון אחד משמעותי - נשים גבוהות ורזות נמצאות בסיכון גדול יותר לחלות באנדומטריוזיס. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Annals of Human Biology.
אנדומטריוזיס היא מחלה שפוגעת על פי הערכות בכ-10 אחוזים מאוכלוסיית הנשים, היא גורמת לרירית הרחם לגדול באופן בלתי מבוקר בתוך חלל הבטן והאגן וגורמת לכאבים ולבעיות פוריות. החוקרים גילו כי המחלה פוגעת יותר בנשים בעלות מבנה גוף רזה המתנשאות לגובה מעל הממוצע.
המחקר התבסס על נתוניהן של 170 אלף ילדות בגיל 7-13 שנאספו לאורך תקופה של 66 שנים, משום שהחוקרים חושדים שההתפתחות של אנדומטריוזיס קשורה ברמות גבוהות של ההורמון אסטרוגן, שבין השאר גורם לילדות לגבוה, אך במקביל גורם לצמיחה מוגברת גם של רקמות כמו רירית הרחם, ובכך מחולל את המחלה.
ילדות בעלות מדד מסת גוף גבוה יותר - שלרוב מצביע על מבנה גוף נמוך ומלא יותר - נמצאו כבעלות סיכון נמוך יותר לחלות באנדומטריוזיס.
אל תפספס
ד"ר ג'ולי ארסטרופ, שהובילה את המחקר שנערך במרכז הקליני למחקר ומניעה בדנמרק, אמרה כי "חלון הזמנים הקריטי שבו המחלה מתפתחת מוחמץ לעתים קרובות, ומוביל לכך שנשים מאובחנות באיחור של מספר שנים. המחקר שלנו מצביע על כך שישנם גורמי סיכון שניתן לזהות בגילאים מוקדמים, וכך לזרז את מתן האבחנה ולהקדים את הטיפול שימתן את צמיחת הרקמה האנדומטרית".
במצב נורמלי רירית הרחם מתפרקת ומתפנה מהגוף מדי חודש בדימום הווסתי, אולם כאשר היא צומחת באופן בלתי מבוקר גם מחוץ לרחם אין לה אפשרות לצאת מהגוף ולעתים זה גורם לכאבים עזים. ההערכות מדברות על כ-176 מיליון נשים ברחבי העולם שסובלות מהמחלה, שבמקרים רבים גורמת לפגיעה משמעותית באיכות חייהן ואף מקשה עליהן להרות. ישנן ראיות המצביעות על כך שאנדומטריוזיס מגדיל גם את הסיכון לחלות במחלות נוספות כמו מחלות לב וסרטנים גניקולוגיים.
ולמרות זאת, לקהילה הרפואית והמדעית אין עדיין מספיק מידע ודרכי טיפול יעילות במחלה. גורמי הסיכון למחלה הידועים עד כה היו התחלת הווסת בגיל מוקדם, מחזורים קצרים והיסטוריה משפחתית.
המחקר הנוכחי, מסמן את מדד מסת הגוף בילדות כגורם מנבא לסיכוייה של נערה לפתח את המחלה. כך למשל, נמצא שהפרש של 2.3 קילוגרמים במשקלן של שתי ילדות בנות 7 מיתרגם לסיכון גבוה ב-8 אחוזים (עבור הרזה יותר) לחלות באנדומטריוזיס. ואילו הפרש של 5.2 ס"מ בגובה מיתרגם לגידול של 9 אחוזים בסיכון (לרעתה של הגבוהה יותר).
החוקרים סבורים שההבדלים הללו נגרמים ממנגנונים ביולוגיים, שכן הממצאים שלהם היו עקביים לכל אורך 66 שנות המחקר.