בשנת 2008 חפרו חוקרים מאוניברסיטת יורק אתר ארכיאולוגי ליד העיר הסלינגטון בבריטניה, כאשר נחשפה גולגולתו של איש שנמצא בבור שהיה מלא באדמה משופעת בשברי חרס. הלסת ושתי החוליות עדיין היו מחוברות לראשו, אבל תוך כדי ניקוי הגולגולת, הם הבינו שיש יותר מסתם לכלוך בפנים ומדובר במוח אנושי.
הגילוי הזה הותיר לחוקרים פאזל מאתגר לפתור, משום שברוב המקרים בתוך רגעים מרגע המוות, רקמת המוח מתחילה להתפרק. בהשוואה לחלקי גוף אחרים, אם אינם נשמרים במתכוון, ריקבון של רקמות רכות הוא מהיר במיוחד. הסיבה לכך היא תהליך ההתמוטטות המהיר המכונה אוטוליזה, שמתחיל כמעט מייד לאחר המוות וכרוך באנזימים המפרקים את הרקמה. המוח הוא 80 אחוזים מים - מה שתורם לתהליך רקבון מהיר במיוחד. זו הסיבה שכאשר הארכיאולוגים הביטו בתוך הגולגולת מלאת הבוץ שנמשתה מאתר החפירות, הם היו המומים לראות את השרידים הנבולים של מה שנראה כמו חלק של מוח אנושי.
על פי ההערכות הגבר בגיל העמידה נשם את נשימתו האחרונה מתישהו בין 673 ל-482 לפני הספירה, ככל הנראה כתוצאה של עמוד שדרה שבור - מהסוג שרואים אחרי שמוצאים להורג אנשים בתליה. מי בדיוק היה, או מדוע מת, כנראה לעולם לא נדע.
המראה של החומר המוצק, דמוי הטופו, נראה כמו נתח מקורמל של קליפת המוח האנושית, רק שהוא קטן ב-80 אחוזים ממוח אנושי בוגר. כדי לבדוק מה הפך את החומר האורגני שנותר לכל כך מיוחד, בדקו החוקרים את החלבונים ממנו הוא עשוי.
עוד בוואלה!
מחקר חדש ב"מוח ההסלינגטון", שפורסם ביום שלישי שעבר בכתב העת Journal of the Royal Society Interface, מגלה מדוע הוא שרד כל כך הרבה זמן מבלי להישמר במכוון. החוקרים כתבו במחקר כי "שמירה על חלבוני מוח אנושי בטמפרטורת הסביבה אינה אמורה להיות אפשרית במשך אלפי שנים בטבע", ובכל זאת, המוח שרד.
במהלך המחקר, החוקרים הבינו כי תהליך של התקבצות החלבונים במוח הוא שהוביל לשימורו. בדרך כלל, החלבונים יהיו נוכחים יותר באזור הפנימי של המוח, המכונה חומר לבן. אבל במקרה של מוח ההסלינגטון זה הפוך, והם נמצאו מרוכזים מאוד באזורים החיצוניים הנקראים חומר אפור. המשמעות היא שתהליך ההתמוטטות של האוטוליזה נמנע מהחלק החיצוני של המוח, וביסודו הושבת. לאחר מכן, החלבונים קיפלו את עצמם בחוזקה זה לזה, ובכך סייעו בשימור המוח.
הצטברות חלבונים בדרך כלל מגיעה למוח עם מחלות מוח כמו אלצהיימר ופרקינסון, אף כי החוקרים לא מצאו עדויות למצבים אלה במוח העתיק. במקרה זה, המדענים אינם בטוחים מה הצית את תהליך הגיבוש הקריטי הזה, אך משערים שהוא עשוי להתייחס לאיפה ואיך נקבר הגולגולת.