יותר מדי זמן מסך פוגע בהתפתחות המוחית של הילד שלכם

השתלטות המסכים על חייהם של הילדים הצעירים שלנו (גילאי גן ותחילת בי"ס יסודי) התקדמה שלב נוסף כאשר אפילו המפגשים שלהם אחה"צ עם החברים הפכו להיות סביב מסך כלשהו. תשכחו מפליידייט שמורכב מלגו, משחקי קופסה או משחק כדור במגרש השכונתי - עכשיו, כשיש משחקים אינטראקטיביים שיתופיים שמאפשרים לילדים לשחק יחד וגם לצרף אליהם ילדים בבתים אחרים, ההורים צריכים להשקיע עוד יותר מאמץ כדי להגביל את זמן המסך של הקטנטנים שלהם.

וההגבלה הזו חשובה מאוד. בעשור האחרון, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, אנחנו נחשפים יותר ויותר להשלכות שלה עלינו, ומומחים מכל תחומי החיים מזהירים בעיקר מפני ההשפעות של המסכים על הילדים שלנו. אומרים לנו שהם מזיקים להם מבחינה חברתית, התנהגותית ורגשית, ועכשיו מחקר חדש מצא שיש להם השפעה מזיקה גם על ההתפתחות המוחית של ילדי הגיל הרך.

המחקר החדש, שנערך בבית החולים לילדים בסינסינטי ארה"ב ופורסם בכתב העת JAMA Pediatrics, מצא כי סמארטפונים, טאבלטים ואפילו טלוויזיה עלולים לעכב את ההתפתחות המוחית אצל תינוקות, פעוטות וילדי הגיל הרך. החוקרים ניתחו את סריקות המוח של ילדים בגילאי שלוש עד חמש שנים ואת חשיפתם למסכים. כחלק מהמחקר, הילדים קיבלו גם מבחנים קוגניטיביים. על פי התוצאות, בקרב הילדים שנחשפו לטלוויזיה ולגאדג'טים במשך יותר משעה ביום, ללא מעורבות הורית, הופיעו רמות נמוכות יותר של התפתחות בחומר הלבן של מוחם.

המחקר השתמש בסוג מיוחד של בדיקת MRI המכונה טנסור דיפוזיה, לבדיקת מוחם של 47 ילדים בריאים במוחם (27 בנות ו-20 בנים) שעדיין לא התחילו ללכת לגן. ה-MRI הייחודי הזה מאפשר מבט טוב על החומר הלבן של המוח, שממלא תפקיד חשוב בשפה, אוריינות וכישורים קוגניטיביים ואחראי לארגון התקשורת בין החלקים השונים בחומר האפור של המוח. החומר האפור הוא זה שמכיל את מרבית תאי המוח שמורים לגוף מה לעשות. החומר הלבן מורכב מסיבים היוצרים קשרים בין תאי המוח לשאר מערכת העצבים. "חשבו על חומר לבן ככבלים, כמו קווי טלפון המחברים בין חלקי המוח השונים כדי שיוכלו לדבר זה עם זה", הסביר ל-CNN ג'ון האטון, מחבר המחקר הראשי מבית החולים לילדים בסינסינטי. מחקרים מראים שקריאה, ג'אגלינג או לימוד ותרגול של כלי נגינה משפרת את ארגון ומבנה החומר הלבן של המוח. אך כאשר אותם "כבלים" לא מפותחים מספיק, זה יכול להאט את מהירות העיבוד של המוח.

"זהו המחקר הראשון שתיעד קשר בין שימוש גבוה יותר במסכים ומדדים נמוכים יותר של מבנה המוח וכישורים אצל ילדים בגיל הרך", אמר האטון, "זה חשוב מכיוון שהמוח מתפתח הכי מהר בחמש השנים הראשונות לחיינו. המוח עדיין מאוד 'גולמי' בילדות המוקדמת, וכל שינוי או עיכוב בהתפתחותו עלול להוביל לבעיות שעלולות לכל החיים". תוצאות המחקר היו מדאיגות למדי: הן הראו שזמן מסך של יותר משעה ביום הוביל לחומר לבן לא מאורגן ולא מפותח במוחם של הילדים. על פי האטון, רוב המשתתפים בילו שעתיים עד חמש שעות ביום (!) בשימוש במסכים. "בערך 90 אחוז מהתינוקות עד גיל שנה משתמשים במסכים", הוא הוסיף. "עשינו כמה מחקרים בהשתתפות ילדים בגילאי חודשיים עד שלושה חודשים שהשתמשו בהם".

החוקרים אמרו שהניידות של המסכים בימינו וגם ההתנהלות של ההורים תורמים לזמן המסך של הילדים. ההורים של הילדים שבילו חמש שעות מול המסך משתמשים בעצמם בטלפונים או בטאבלטים במשך 10 שעות ביום, או מאפשרים לילדיהם להשתמש במכשירים במיטה, תוך כדי ארוחות, במכונית ואפילו בגן המשחקים.

קודם כל לזכור שלנו יש את הכוח להשפיע על ההרגלים של ילדינו ולסייע להתפתחות המוח של שלהם, באמצעות פעילויות מוכרות כמו קריאה, שירה, התחברות רגשית, יצירתיות, טיול או סתם זמן משותף בסופו של יום עמוס רק כדי לצחוק יחד. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (APP) היא עמותה מקצועית של רופאי ילדים המשמשת גם כמוסד אקדמי. אלה ההנחיות שלה לחישוב זמן המדיה של ילדכם ולקביעת תכנית מדיה משפחתית:

עבור תינוקות
אף תינוק מתחת לגיל 18 חודשים לא צריך להיחשף למסך, אלא אם כן מדובר בשיחת וידאו עם חברים ובני משפחה. תינוקות צריכים ליצור אינטראקציה עם המטפלים והסביבה שלהם, ולא להיות ממוקמים מול מסך כבייביסיטר. מחקר מצא שאפילו מיקום הטלוויזיה באותו חדר עם תינוק או פעוט השפיעו לרעה על יכולתם לשחק ולקיים אינטראקציה.

עבור פעוטות
מרגע שלתינוק מלאו שנתיים, הוא יכול ללמוד מילים מאדם בשיחת וידאו וכמה מסכי מגע אינטראקטיביים. מחקרים הראו שהגורם העיקרי לסייע לו ללמוד מהם הוא כאשר ההורים צופים יחד אתו וחוזרים מחדש על התוכן.

ילדים בגיל הרך
ילדים מגיל שלוש עד חמש יכולים ליהנות מתכניות טלוויזיה איכותיות, בסגנון "רחוב סומסום". תכנית מוקפדת ואיכותית עשויה לשפר את היכולות הקוגניטיביות של הילד, לעזור ללמוד מילים ולהשפיע על התפתחותו החברתית. הבעיה היא באותן אפליקציות בשוק שמתיימרות להיות חינוכיות אך לא פותחו על ידי מומחים התפתחותיים, והן עלולות להביא יותר נזק מתועלת כאשר הן באות כתחליף לשעות משחק עם הורים, מטפלות וילדים אחרים. וכמו פעוטות, גם ילדים בגיל הרך לומדים הרבה יותר טוב כאשר הם צופים בתכניות במשותף עם המבוגר האחראי, ומנהלים אתו אינטראקציה על התוכן.