האם המתכות שחודרות לאוכל שלנו מסוכנות לבריאות?

אלומיניום ובדיל הן מתכות הנמצאות כמעט בכל מקום בסביבה שלנו. חשיפה גבוהה למתכות אלה עלולה לגרום להשפעות בריאותיות שליליות. למרבה הצער, השימוש הגובר באריזות מזון ובתוספי מזון בחברה המערבית הגדיל במידה ניכרת את החשיפה למתכות אלה.

בהרבה מקרים, תרכובות אלומיניום מוספות למזון במהלך ייצורו התעשייתי על מנת לספק מזונות הניתנים לרכישה "נוחה" ואכילה מהירה יחסית. כך, מכלי אלומיניום משמשים לאחסון ושינוע מזון ומשקאות ככלים חד פעמיים (למשל חמגשיות מזון ופחיות משקה), לבישול (תבניות אפיה), לעיתים להקפאה ובמקרים רבים לעיטוף מזון (למשל באמצעות רדיד אלומיניום). הזליגה של אלומיניום מהמעטפת למזון מתרחשת ככל הנראה בעת קיפול ו/או פציעה ו/או גירוד של מכלי המזון ו/או מעטפת רדיד האלומיניום.

קיימים גם תוספי מזון המכילים אלומיניום המשמשים כצבעי מאכל מלאכותיים או חומרים מונעי התגיישות. חוקרים מצאו שחשיפה לאלומיניום עלולה לגרום לאנמיה, למחלת עצמות ולהתנוונות מוחית בחולי דיאליזה. חוקרים אחרים הציעו כי חשיפה כרונית גבוהה לאלומיניום קשורה לסיכון מוגבר לדמנציה, מחלת אלצהיימר, מחלת פּרקינסון וטרשת אמיוטרופית צידית (ידועה גם כמחלת ALS).

באופן דומה לאלומיניום, השימוש העיקרי של בדיל הוא לייצור פחיות ומכלים, לרוב בצורת משטחים המשמשים בייצור מעטפת פחיות שימורים. סביר שהסיכון לזליגת הבדיל מהמעטפת לתכולת השימורים גובר בעת פגיעה חיצונית ו/או פציעה ו/או גירוד של חלקן הפנימי של הפחיות. מקור נוסף לחשיפה לבדיל, בעיקר עבור תרכובות אורגניות, הוא השימוש בו כמייצב עבור פוליוויניל כלוריד (ידוע יותר כ-PVC) המשמש כחומר גלם בתעשיית צינורות השפכים, שהתגלה כי תרכובות בדיל עלולות לזלוג ממנה אל מי השתייה.

חשיפה גבוהה לתרכובות המכילות בדיל עלולה להוביל להפרעות במערכת העיכול (ביניהן ככל הנראה גם תסמונת המעי הרגיז) וייתכן גם לצבירת משקל מהירה בפעוטות. במחקר אחד התגלה שהימצאות של תרכובת בדיל מסויימת בשם tributiltin (בקיצור TBT), המשמשת בין השאר לצביעת כלים וציוד ימיים, בריכוזים גבוהים בשלייה (ככל הנראה עקב חשיפה מהתזונה), קשורה בסיכון מוגבר של עובר זכר להיוולד עם טמירות אשכים. החוקרים סבורים כי תופעה זו נעוצה ביכולת של TBT להשפיע על ההתפתחות המינית.

מחקר חדש העריך את צריכת האלומיניום והבדיל בתזונה של אנשים באיטליה, ומספק תובנה חדשה על הנושא. החוקרים מדדו את ריכוזי האלומיניום וריכוז הבדיל ב-908 דגימות מזון. כמו כן, הם הצליחו להעריך את צריכת התזונה של שתי המתכות הללו ב-719 משתתפים (319 גברים ו-400 נשים) שגויסו מאוכלוסיית אזור אמיליה רומניה שבצפון איטליה.

החוקרים גילו שרמות האלומיניום הגבוהות ביותר נמצאו בקטניות, ממתקים ודגנים, בעוד שרמות הבדיל הגבוהות ביותר היו בממתקים, בשר ופירות ים. הערכת הצריכה התזונתית היומית הממוצעת של אלומיניום הייתה 4.1 מ"ג ליום, עם תרומה גדולה של משקאות (28.6%), דגנים (16.9%) וירקות עליים (15.2%) באשר לבדיל, הערכת הצריכה החציונית ליום היתה 66.8 מיקרוגרם ליום, עם תרומה משמעותית של ירקות, בעיקר עגבניות (24.9%), פירות (15.5%), גבינה מיושנת (12.2%) ובשר מעובד (10.4%).

מחקר זה מספק הערכה מעודכנת של צריכת התזונה של אלומיניום ובדיל באוכלוסייה בוגרת ממדינה מתועשת ומודרנית. מעניין לציין, שעל אף החשיפה של אוכלוסייה זו לאלומיניום ובדיל משלל גורמים תזונתיים, היא אינה חורגת מהסף לצריכה סבירה, שהוערך על ידי החוקרים בהסתמך על נתונים מארגון הבריאות העולמי ותקנות אירופיות (2 גרם לשבוע לאדם ממוצע של כל אחת מהמתכות) והסיכוי שחשיפה זו מזיקה לבריאותם של המשתתפים נמוך.

בישראל אין נתונים על החשיפה לאלומיניום ובדיל. עם זאת, התקן הישראלי למי שתיה קובע רמה מרבית מותרת לאלומיניום של 2.0 מיליגרם לליטר על בסיס השפעות אורגנולפטיות, פגיעה בטעם, בריח או בצבע המים ולא על בסיס השפעות בריאותיות. נראה שאין נתונים מקומיים על תרכובות בדיל במים המשמשים לשתייה, אך תיתכן חשיפה לבדיל בקרב אנשים הניזונים מאיברים פנימיים של דג ים המכילים שאריות של תרכובות בדיל, לרבות TBT, ששימשו למניעת גדילה של אצות וצמדה ימית (כינוי לחברת בעלי החיים הימיים המתיישבת על גבי גופים מלאכותיים) לכלי שיט, מזחים וצינורות הובלה.

כאן המקום לצנן מעט את חששות מאלומיניום, שהיא אמנם מתכת נפוצה, אך המחקרים שפורסמו עד כה בנושא חשיפה סביבתית לאלומיניום ובריאות אינם מלמדים על קשר ישיר וחד-משמעי בין צריכת אלומיניום לתחלואה באנשים שאינם עובדים בתעשיית האלומיניום. חשוב גם להיות זהירים ביחס להשלכות החשיפה לבדיל כי קיים מיעוט מחקרים וממצאים אודות מתכת זו והקשר בינה לתזונה לבריאות.

תוצאות המחקר באיטליה, יחד עם העובדה כי בישראל ננקטו בעשור האחרון מספר פעולות להגבלת השימוש בצבעים המכילים בדיל, מצמצמים עוד יותר את הסבירות להשלכות בריאותיות שליליות עקב חשיפה תזונתית לבדיל. פעולות משרד הבריאות בשנים האחרונות, שכללו הודעה לימאים על איסור בשימוש וצביעה בצבעים המכילים בדיל, איסור שימוש בהם בתקנות רישוי עסק למעגנות, איסור יבוא שלהם (בצו יבוא חופשי של המכס) ואיסור אחזקה של צבעים אלו תחת חוק החומרים המסוכנים (תקנות סיווג). יחד עם זאת, על פי משרד הבריאות, צבעים מכילי בדיל עדיין מיוצרים בישראל. לכן, ככל שצורכים יותר מזון מפחיות שימורים ופוצעים רדיד אלומיניום מגדילים את הסיכוי לחשיפה תזונתית לאלומיניום ובדיל ולכן הרגלים אלו אינם מומלצים.

ד"ר יניב עובדיה הוא תזונאי-דיאטן קליני מוסמך, מאבחן, מייעץ, חוקר ומרצה בתזונה, סביבה ובלוטת התריס