כל ההורים עושים את זה. מספרים לילדים שלהם שקרים קטנים כדי שיתנהגו יפה, יפסיקו לצרוח, יתחילו לאכול או יפסיקו לבקש שיקנו להם משהו. השקרים האלה כוללים משפטים כמו "אם לא תתנהג יפה יבוא שוטר", "אם אתה לא בא עכשיו, אני אשאיר אותך פה לבד" ו"לא הבאתי כסף, נחזור במועד אחר". מחקר פסיכולוגי חדש שנערך בסינגפור מצא כי השקרים האלה, קטנים ככל שיהיו, הם בעלי השפעות מזיקות כאשר הילדים שלנו הופכים מבוגרים.
צוות המחקר שנערך בשיתוף עם אוניברסיטת טורונטו בקנדה, אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ואוניברסיטת ג'ה-ג'יאנג בסין ופורסם בספטמבר בכתב העת Experimental Child Psychology ביקש מ-379 מבוגרים צעירים בסינגפור למלא שאלוני התנהגות. בשאלונים נבדק האם הוריהם שיקרו להם כשהיו ילדים, כמה הם משקרים כעת להוריהם וכמה טוב הם הסתגלו לאתגרים שמביאה עמה ההתבגרות.
מבוגרים שדיווחו כי שיקרו להם יותר כילדים, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לדווח שהם משקרים להוריהם בבגרותם. הם גם אמרו כי הם התמודדו עם קושי גדול יותר לעמוד באתגרים פסיכולוגיים וחברתיים שמביאה עימה הבגרות. קשיי הסתגלות כוללים בעיות התנהגות, חוויה של אשמה ובושה, כמו גם אופי אנוכי ומניפולטיבי.
אל תפספס
"שקרים בהורות עשויים לחסוך זמן, במיוחד כאשר הסיבות האמתיות לכך שההורים רוצים שילדים יעשו משהו הן משהו מסובך יותר וקשה להסביר אותו", אמרו החוקרים. "מנגד, כאשר הורים אומרים לילדם שכנות היא דרך הנכונה, אבל מפגינים חוסר יושר ומשקרים, הם מעבירים מסרים סותרים לילדיהם. חוסר הכנות של ההורים עשוי בסופו של דבר לשחוק את האמון ולקדם חוסר כנות בקרב הילדים שלהם".
"המחקר שלנו מציע כי אמירת שקר בהורות היא נוהג שיש לו השלכות שליליות על ילדים כאשר הם גדלים. ההורים צריכים להיות מודעים להשלכות הפוטנציאליות הללו ולשקול אלטרנטיבות לשקר, כמו הכרה ברגשות של הילדים שלהם ומתן מידע, גם אם חלקי, כדי שילדים יידעו מה מצופה מהם לעשות".