פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פוליגרף אנושי: כך תזהו האם מישהו משקר לכם

      מחקרים מראים שאנחנו די גרועים בלזהות שקרים, אבל זה לא אומר שאי אפשר לחדד את גלאי האמת הפנימי. שיטה בת 4 שלבים יכולה לעזור לכם לחשוף שקרים, אבל אולי תותיר אתכם בלי חברים. על אחריותכם

      פוליגרף אנושי: כך תזהו האם מישהו משקר לכם
      עריכה: ניר חן

      בווידיאו: דב גיל-הר עובר פוליגרף באולפן ואולה! NEWS

      באופן כללי, אנשים די גרועים בלזהות מתי משקרים להם. מחקרים הוכיחו שאפילו אנשים שהמקצוע או התפקיד שלהם מחייב אותם להבחין בין אמת לשקר – כמו שופטים, פסיכולוגים ובלשים – לא טובים בכך יותר מהאדם הממוצע. עם זאת, ישנם כמה דברים שניתן לעשות כדי לשפר מעט את גלאי השקרים הפנימי של כל אחד מאיתנו.

      לאדוארד גייזלמן, פסיכולוג ומרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה, יש טיפ מועיל. גייזלמן נמנה על צוות שפיתח שיטה המכונה "חקירה קוגנטיבית", טכניקת חקירה משטרתית שפותחה במקור כדי לסייע לקורבנות ולעדים להזכר במידע בצורה טובה יותר. אולם, היא יכולה לשמש גם כדי לזהות מתי מישהו אינו דובר אמת:

      כאשר אתם מבקשים מהדובר לתאר לכם בפרטי פרטים את האירוע, אתם מעצימים את רמת האנרגיה המנטלית שהוא צריך להשקיע בסיפור שלו, מה שמגדיל גם את מה שפסיכולוגים מכנים ה"עומס הקוגנטיבי". בזמן שהם ינסו לשחזר (או לבדות) את הנסיבות שהובילו לאירוע המדובר, אתם יכולים לזרוק לאוויר 'שאלות מאריכות', כמו "באמת?" או "ספר לי עוד על העניין הזה" וכדומה.

      בניגוד לגישה מוכוונת ההודאה שבה מרבים לנקוט במשטרה ובמהלכה עושים שימוש בטון פטרוני מובהק (למשל "אני יודע שעשית את זה. עכשיו תספר לי רק למה"), חקירה קוגנטיבית נוקטת בגישה שונה, כמעט עיתונאית, על מנת לאסוף כמה שיותר מידע על האירוע.

      מחברת ועיפרון (ShutterStock)
      חושדים שמישהו משקר לכם? בקשו ממנו לצייר את הגרסה שלו (אילוסטרציה: shutterstock)

      הדרך לעשות זאת לדברי גיזלמן היא באמצעות שאלות פתוחות, שמגרות את המשיב להרחיב בדבריו. אדם דובר אמת יענה בדרך כלל לשאלות המשך ויוסיף לתשובותיו פרטים נוספים. בעוד שאדם שמשקר נוטה לדבוק באותן תשובות שלדיות ונטולות פרטים כל הזמן. לכן, בתגובה – בקשו אתם את הבלתי צפוי. גייזלמן ממליץ לבקש מהאדם שאתם מדברים איתו לאייר את האירוע המדובר באמצעות עיפרון ונייר, או לספר את הסיפור מהסוף להתחלה. זה בדרך כלל יוביל להתפרקות הסיפור השקרי ולחשיפת השקרן.

      במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Applied Psychology בשנת 1985, פרסו גייזלמן ועמיתיו את ארבעת השלבים המרכזיים בחקירה קוגנטיבית: ביסוס הקונטקסט – לבקש מהנחקר להזכר כיצד נראתה הזירה שבה התרחש האירוע ומה היו מחשבותיו ותחושותיו בעת האירוע המדובר. לא להשמיט אף פרט – גם פרטים קטנים וזניחים לכאורה, שנראים כחסרי חשיבות. לשחזר את האירוע בסדר שונה – מהסוף להתחלה וגם מנקודות שונות במהלכו ואילך. לשנות פרספקטיבה – לנסות לתאר את האירוע מנקודת מבטם של אנשים אחרים שהיו מעורבים בו.

      מלחמת התשה מנטלית

      לדברי גייזלמן, המפתח להצלחת השיטה נעוץ בהתשה מנטלית של הנחקר. הניסיון לעקוב אחרי כל כך הרבה פרטים תוך כדי שחזור האירוע במספר אופנים שונים "למעשה מביא את הנחקרים לקצה גבול היכולת הקוגנטיבית שלהם", אמר גייזלמן בריאיון לניו יורק טיימס.

      אז בפעם הבאה שאתם חושדים שמישהו מורח אתכם, תגרמו לו לספר לכם את הסיפור שוב – בהרחבה ובפירוט. ואז בקשו ממנו לספר את זה מהסוף להתחלה. ואז שיספר אותו מנקודת המבט של מישהו אחר. אחר כך בקשו ממנו לצייר את זה. מפה לשם, או שתגלו את האמת, או שהחברים שלכם פשוט יפסיקו לספר לכם דברים. בכל מקרה, שקרים לא יהיו.