מחקר חדש של אוניברסיטת קולורדו בולדר בדק את האופן שבו מגדר משפיע על תגובה לאסון טבע, ומצא שבמצב חירום נשים ממהרות יותר לחפש מחסה או להיערך לפינוי, ולרוב מתקשות לשכנע את הגברים בחייהן לעשות זאת. המחקר מראה שאסונות מעוררים מחדש תפקידי מגדר מסורתיים, וכך נשים נצמדות לתפקיד עקרת הבית המגוננת על הבית והמשפחה - תפקיד חשוב אך בודד, בעוד הגברים מתמקדים בעניינים כספיים ומובילים מאמצים קהילתיים. החלוקה הזו מוכרת גם מחוץ לגבולות התא המשפחתי, למשל כאשר נציגי גורמים ממשלתיים וציבוריים מבקשים לדבר עם "הגבר בבית" לגבי ההתאוששות מהאסון.
המחקר, שפורסם ב-journal Disasters, הובל על יד מליסה וילאריאל מאוניברסיטת קולרדו בולדר ומישל מאייר מאוניברסיטת טקסס A&M. צוות החוקרים בראשותן ניתח ראיונות עומק שמעשו עם 33 נשים ו-10 גברים בשתי עיירות בטקסס שהתרחש בהן אסון בשנת 2013: העיר גרנברי נפגעה מסופת טורנדו שזרעה מסלול הרס באורך קילומטר, הרגה ששה אנשים ופגעה ב-600 בתים; בעיר ווסט פיצוץ בחברת דשנים גרם למוות של 15 אנשים ולהרס של 100 בתים. התושבים בשתי העיירות נשאלו על החוויות שלהם בעיצומו של האסון, ושנה לאחר האסון. התשובות הראו שלמרות השוני הניכר בין הנסיבות סביב האירועים, דפוסי ההשפעה המגדרית שלהם היו דומים.
תושבת גרנברי סיפרה באחד הראיונות כיצד השתופפה בארון עם ילדיה במהלך הטורנדו והתחננה לבעלה להצטרף אליהם, אך הוא בחר להסתכל דרך החלון בסופה. בראיון אחר, אישה סיפרה כיצד התנגדה לתכנית של בעלה להיכנס לרכב ולהתרחק מהסערה והעדיפה לחפש מקלט במקום. בעלה דחה את טענותיה ובסופן של דבר הם מצאו עצמם לכודים במכונית עם הילדים במושב האחורי, מטלטלים ברוח העזה. "לעתים קרובות אנו מניחים שגברים ונשים יגיבו באותה דרך לגירויים חיצוניים מסוגים אלה, אך גילינו שזה לא באמת המקרה," סיפרה מאייר. "נראה שתפיסת הסיכון אצל נשים שונה", הוסיפה וילאריאל, "הן מתמקדות יותר מהגברים שלצדן ברצון לפעולת הגנה, אך לעתים קרובות הגברים קבעו מתי ואיזה סוג של פעולות תנקוט המשפחה. בחלק מהמקרים העובדה הזו העמידה את הנשים ומשפחותיהן בסכנה גדולה אף יותר".
עוד בוואלה!
הממצאים הללו מתווספים לסדרת מחקרים שמצאו שנשים נוטות לתפיסת סיכון גבוהה יותר, אך כיוון שהן ממוסגרות כ"דאגניות" לרוב הן אינן נלקחות ברצינות (וזו התקדמות, יחסית לעובדה שפעם כינו נשים מודאגות היסטריות). נשים שהשתתפו במחקר החדש התלוננו שארגוני הסיוע השונים חיפשו את הגבר בבית כדי לעדכן אותו באפשרויות לפנות לקבלת הסיוע, גם כאשר למעשה מי שמילא את טפסי הבקשה היו הנשים. עוד נמצא כי במהלך ההתאוששות מהאסון, לרוב ציפו מהנשים למלא משימות "בתחום הפרטי" כמו לסדר את הבית מחדש או לטפל בילדים בזמן שבתי הספר סגורים, ולעיתים קרובות הן חשו מודרות מתפקידי מנהיגות בפרויקטים של התאוששות קהילתית, מחוץ לבית. "אם נקודת המבט שלך לא נלקחת בחשבון ואת מרגישה מבודדת, זה יכול להכשיל את ההתאוששות הנפשית שלך".
לאחרונה יצאה וילאריאל למחקר נפרד ביוסטון, לבחינת האתגרים העומדים בפני אוכלוסיות המהגרים המקסיקניות בעקבות הוריקן הארווי, שפגע באזור בשנת 2017. בסופו של דבר היא הייתה רוצה לראות שסוכנויות ממשלתיות לוקחות בחשבון את ההבדלים בין המינים כאשר הן מנסחות אזהרות מאסון ומתעדפות את מתן הטיפול בעקבותיו. זה יאפשר לנשים למלא תפקיד גדול יותר במאמצי הקהילה, כפי שהיא סיכמה בתקווה: "אם נוכל להניח בצד דעות קדומות גזעיות ומגדריות ולהקשיב באמת לכל האנשים שמספרים מה משפיע עליהם, זה יכול לעזור לקהילות להתאושש באופן משמעותי".