כולם חושבים שרימון זה בריא. אבל האם זה מוכח מדעית?

    רימון שימש כתרופה כבר בתקופה העתיקה ואפילו הרמב"ם היה ממש בעדו. גם היום רימון הוא מסוג הדברים שכולם בטוחים שהם בריאים, מעין תרופת סבתא למתקדמים. אז בדקנו מה אומרים המחקרים האחרונים על הפרי האדום

    טלי נחום
    הרמב"ם היה בעד, עולם המדע גם. רימון ומיץ רימונים (צילום: ShutterStock)

    רבות נאמר אודות הרימון. הוא נמצא בשימוש ברפואה העתיקה בטיפול של מגוון מחלות ומצבים. באיורוודה, הרפואה ההודית העתיקה, הוא הומלץ לטיפול בשלשולים ובכיבים, הרמב"ם המליץ להשתמש בקליפת רימון לעצירת דימום מפצעים, ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות ועל כאבי ראש שלאחר שכרות. אבל מה אומרים המחקרים המדעיים?

    עוד בוואלה!

    כבר בבטן: האם מיץ רימונים יכול להגן על מוחם של תינוקות?

    לכתבה המלאה

    המאפיין הבולט ביותר של הרימון הוא פעילות נוגדת חמצון חזקה. כדי להבין למה זה חשוב, צריך להבין איך זה עובד. התאים בגוף מייצרים רדיקלים חופשיים כחלק מהפעילות הרגילה שלהם. הרדיקלים החופשיים מגיעים גם ממקורות חיצוניים כמו עישון, מזהמים, חומרי הדברה, ועוד.

    בלי להיכנס יותר מדי לכימיה, רדיקלים חופשיים הם חלקיקים שמגיבים כמעט עם כל מה שזז. הם יכולים להגיב עם מרכיבים שונים בתאי הגוף, למשל עם חלבונים ואנזימים, עם שומנים המרכיבים את קרום התא, וגם עם ה-DNA. התגובות הללו גורמות להרס ולנזק, ויכולות לגרום למוטציות, הרס רקמות הגוף, ולמחלות. מצב של עודף רדיקלים חופשיים נמצא כתורם (יחד עם גורמים נוספים) להתפתחות מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, סרטן, כשל לבבי, קטרקט, אלצהיימר ועוד.

    למזלנו הרב, הגוף שלנו חכם, ופועל כדי לנטרל את אותם רדיקלים חופשיים. הוא עושה זאת באמצעות נוגדי חימצון (או בלועזית - אנטי אוקסדינטים), שאת חלקם הוא מייצר בעצמו, ואת חלקם הוא מקבל מהמזון. מרכיבים בתזונה שידועים כנוגדי חמצון כוללים את הוויטמינים A, C, E, המינרלים סלניום, נחושת ואבץ, ותרכובות של פוליפנולים ופלבנואידים - למשל כורכומין בכורכום, ליקופן בעגבניות, EGCG בתה ירוק. מרכיבים נוגדי חמצון אלו נמצאים בעיקר במזון מהצומח, בדגש על ירקות ופירות.

    מצטיין בתחומו. מלבי עם רימונים (צילום: דרור עינב, דרור עינב)

    ברימון יש מגוון גדול של פוליפנולים. קבוצה אחת של פוליפנולים ברימון כוללת את משפחת האלגיטנינים, ובהם יש חומר בשם פוניקאלאגין הייחודי לרימון. חומר זה אחראי למעל ל-50 אחוזים מהפעילות נוגדת החמצון במיץ רימונים. במערכת העיכול, האלגטנינים מתפרקים לחומצה אלגית. חלקה נספגת לזרם הדם, וחלקה עוברת פירוק על ידי חיידקים במעי הגס לחומר שנקרא יורוליטינס. לכל אלו השפעות חיוביות על הגוף.

    מחקר שהשווה את הפעילות האנטי-חימצונית של מיץ רימונים, לעומת תה ירוק ויין אדום (שנחשבים כנוגדי חמצון טובים), מצא כי למיץ רימונים יש יכולת אנטי חימצונית גבוהה פי שלושה.

    האם נוגדי החימצון האלה באמת מונעים מחלות?

    הרימון נחקר בהקשר למגוון מחלות, בהן סוכרת, לחץ דם, ומספר סוגי סרטן (סרטן העור, השד, הריאות, המעי הגס, בעיקר סרטן הערמונית). מחקרים בבעלי חיים ובתרביות תאים הראו השפעות טובות: נמצאה פעילות אנטי-סרטנית, השפעה חיובית בסוכרת, והשפעה כללית אנטי-דלקתית. יחד עם זאת, המחקרים בבני אדם עוד מעטים, חלקם סותרים, ומוקדם להסיק מסקנות.

    שלבו אותו בכל מקום שאפשר. סלט עלים עם רימונים (צילום: נמרוד סונדרס)

    מעניין לציין גם מחקר ישראלי: פרופסור מיכאל אבירם מהטכניון ומבית החולים רמב"ם עוסק בחקר הרימון, ומצא שיש לו הגנה מפני התפתחות טרשת עורקים הנובעת מתהליך של חימצון הכולסטרול וצבירה של שומנים בדופן העורקים. קבוצת המחקר של פרופ' אבירם מצאה כי מרכיבים ברימון, בין היתר הפוניקאלאגין, מעכבים תהליך זה, ובכך עשויים להפחית את הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם.

    לסיכום, לרימון מיוחסות סגולות רפואיות עוד מימי קדם. המחקר המדעי מראה כי יש לו פעילות נוגדת חימצון חזקה במיוחד ולפחות בחלק מהמחקרים נמצאו לו השפעות מיטיבות. עוד מוקדם לומר אם ישמש כתרופה למחלות שונות, אך שילוב שלו כחלק מתזונה מאוזנת בהחלט יכול להיות מועיל, וכנראה שלא מזיק.

    אז כל עוד הוא איתנו (והעונה רק החלה) אפשר לשלב אותו במנות שונות (הולך נפלא בסלטים עליים, או יחד עם יוגורט וגרנולה ביתית). הייתי נזהרת בשלב זה מתוספים של תמצית רימונים, שהם מעובדים יותר, ומעדיפה את הפרי הטרי.

    טלי נחום היא דיאטנית קלינית ומרצה לאורח חיים בריא

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully