תינוקות שנולדו לאמהות שסבלו מחסרים בברזל בשלבים המוקדמים של ההריון עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נוירו-התפתחותית, כך קובע מחקר חדש. המחקר שבחן למעלה מחצי מיליון תינוקות שנולדו בשבדיה, מצא שאנמיה שנוצרה עד שבוע 30 להריון הייתה קשורה לבעיות כמו הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם ומוגבלות שכלית.
המחקר לא הוכיח שהאנמיה היא הגורמת הישירה לבעיות אלה, אך מצא קשר בין הגורמים השונים. עם זאת, אחת ממנהלות המחקר, רנה גרדנר, אמרה לסוכנות הידיעות רויטרס, כי "הממצאים מראים שהגברת רמות הברזל הנמוכות בקרב נשים ששוקלות להיכנס להריון או כאלה שנמצאות בשבועות הראשונים של ההריון עשויה להיות אפילו יותר חשובה מכפי שהבנו בעבר".
זה לא אומר שנשים צריכות להיבהל, אמרה גרדנר, שחוקרת מצבים פסיכיאטריים, שימוש בסמים וסביבה חברתית במכון המחקר קרולינסקה בשטוקהולם. "חשוב לזכור כי בעוד שאנמיה שכיחה בהריון, זה נדיר יחסית שנשים בריאות יקבלו אבחנה זו לפני השבוע ה-30 להריון". גרדנר אומרת כי אנמיה שכיחה יותר בהמשך ההיריון כאשר דרישות הברזל של העובר גדלות. אולם כאשר המצב מגיע לאחר 30 שבועות, הוא אינו קשור לסיכון מוגבר להפרעות עצביות, היא הוסיפה.
אל תפספס
ברזל ממלא תפקיד בהתפתחות מערכת העצבים, אמרה גרדנר. "לדוגמה, אנחנו יודעים שהוא תורם ביצירת קשרים חדשים בין נוירונים, כמו גם בבניית הציפוי המגונן בחלקו החיצוני של תאי עצב המשפרים את העברת האותות". ישנן דרכים אחרות שברזל נמוך בשלב מוקדם של ההיריון יכול להוביל לבעיות התפתחות, אמרה גרדנר.
תינוקות שנולדו לאמהות שאובחנו כסובלות מאנמיה בשלבים מוקדמים של ההריון נטו להיות קטנים יותר ובסבירות גבוהה יותר להיוולד מוקדם יותר", אמרה גרדנר. "לאמהות היו גם סיכויים גדולים יותר להריונות מסובכים. לכן, יתכן שמחסור בברזל או חומרים מזינים אחרים במשך תקופה ארוכה יותר במהלך ההיריון משפיע ישירות על התפתחות המוח ברמה התאית, אך ראינו כמה הוכחות לכך שהסיבוכים הקשורים לאנמיה, כמו לידה מוקדמת, יכולים להסביר כמה מהסיכונים המוגברים שראינו".
כפי שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry גרדנר ועמיתיה ניתחו נתונים של אנשים שנולדו משנת 1984 עד 2011, שגרו במחוז שטוקהולם משנת 2001 עד 2011. שיעורי ההפרעות העצביות שנמצאו היו נמוכים יחסית גם אצל נשים עם אנמיה וגם אצל אלו עם רמות ברזל תקינות. לדוגמה, אוטיזם אובחן אצל 4.9 אחוזים מהילדים שנולדו לנשים עם אנמיה בשלב מוקדם של ההריון, 3.8 אחוזים אצל אמהות שאובחנו עם אנמיה בשלב מאוחר, ו-3.5 אחוזים מהילדים שאמהותיהם לא סבלו מאנמיה במהלך ההריון.
באופן דומה, הפרעות קשב וריכוז אובחנו אצל 9.3 אחוזים מהילדים עם אמהות הסובלות מאנמיה בשלב מוקדם של ההריון, 7.2 אחוזים אצל אמהות עם אנמיה שאובחנו מאוחר יותר, ו -7.1 אחוזים אצל אימהות שלא סבלו מאנמיה. מוגבלות שכלית אובחנה אצל 3.1 אחוזים מהילדים עם אמהות שסבלו מאנמיה בשלב מוקדם של ההריון לעומת 1.1 אחוזים מאלו שהאמהות שלהן פיתחו אנמיה בהמשך, ו-1.3 אחוזים מהילדים שנולדו לאמהות ללא אנמיה.
בעוד שהמחקר החדש מראה על קשר בין אנמיה בשלב מוקדם של ההיריון, קשר הוא אינו סיבתיות וקשה להעריך על סמך מידע זה האם האנמיה אכן יוצרת את הקשר או שמא יש גורמים משותפים שגורמים לרמות הגבוהות יותר של הפרעות התפתחות עצביות. בכל מקרה, ההנחיות הנוכחיות ממליצות על בדיקת אנמיה טרם ההריון, כך שמי שממלאה אותן לא צריכה לדאוג.