זה מקיף אותנו בבתי מלון, דיוטי פרי, מרכזי קניות, מסעדות ובעצם בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים: גלים של ניחוחות מבושמים עזים. הריח יכול להגיע מהבושם או ממרכך הכביסה של אנשים שחולפים מולנו, ממדפי הקוסמטיקה בבתי המרקחת או מהתזות של מבשמי אוויר שמשתחררות לחלל הציבורי מדי כמה דקות. עבור הרבה האנשים זו מתקפה אגרסיבית שלא מהווה בעיה משמעותית, אבל עבור חלק מדובר בחוויה קשה ומזיקה לבריאות.
אי סבילות לכימיקלים (MCS) היא תסמונת כרונית המתבטאת בהופעת סימפטומים שונים כתוצאה מחשיפה לגורמים סביבתיים, ובעיקר לחומרים כימיים בעלי ריח (גם בריכוז נמוך). ביותר ויותר מדינות כבר מזהים את הבעיה - שדות תעופה בהלסינקי, ונקובר וקופנהגן מציעים מסלולים נטולי בושם לנוסעים עם רגישות. בתי החולים ובתי הספר בהליפקס שבנובה סקוטיה אוסרים על עובדים להתבשם, באוקלנד שבקליפורניה התושבים מתבקשים לא להתבשם לפני ישיבות ציבוריו,ת ובכנסייה בסיאטל הותקנו אזורי ישיבה נטולי ריח.
למרות שתסמונת MCS אינה נדירה היא לא נחקרה מספיק, ובקהילה המדעית הרפואית מתייחסים אליה כאל סוג של אלרגיה חמורה לחיים המודרניים. התסמינים העיקריים שמתארים החולים הם מיגרנות, עייפות, חוסר התמצאות, מועקה בחזה, קוצר נשימה, תחושת חום, הסמקה, גרד, פריחה, הפרעות בראייה, דפיקות לב, כאבי בטן ושלשול.
התסמינים מופיעים בדרך כלל שניות או דקות לאחר שהחולה נחשף לגורם שאליו הוא רגיש. לרוב מדובר בחומרים כימיים, ריחות חזקים, שינויי טמפרטורה ולפעמים אפילו למראה של חפצים מסוימים, צמחים או בעלי חיים. תסמינים אלה עלולים להמשך זמן רב לאחר ההתרחקות מהגורם או סילוקו. התסמונת עשויה אף לגרום לנכות ולפגיעה בתפקודם של החולים בה, ומחקרים רבים ניסו למצוא לה מאפיינים פסיכולוגים, עצביים ואפילו גנטיים.
מחקר שפורסם השנה מצא שאחד מכל שלושה מבוגרים טוען שנגרמו לו בעיות בריאותיות כתוצאה ממוצרים ריחניים. זה יכול להיות בשמים ומוצרי קוסמטיקה, חומרי ניקוי וכביסה או סבון. המחקר בדק בקרב 4,300 נבדקים בארבע מדינות - ארה"ב, אוסטרליה, שבדיה ובריטניה - את שכיחות הרגישות הכימית. בנוסף, הוא בדק שכיחות משותפת בין אותה רגישות כימית עם אי סבילות מאובחנת רפואית (MCS), רגישות לבושם, אסתמה ומצבים דמויי אסתמה, והפרעות על הספקטרום האוטיסטי.
התוצאות הראו שהרגישות הכימית נפוצה בארבע המדינות ומשפיעה על מעל 61 מיליון איש, שאנשים שיש להם אסטמה ואוטיזם נפגעים במיוחד, ושלמוצרי צריכה ריחניים יש השפעות בריאותיות, כלכליות וחברתיות שליליות. רגישות לבושם למשל גרמה למיגרנות, לעיניים מימיות ולבעיות בדרכי הנשימה. החוקרת הראשית, ד"ר אן שטיינמן מאוניברסיטת מלבורן, אפיינה את הרגישות לריח כמגיפה בתחום הבריאות שאנו עדיין לא יודעים מה גודלה, והציעה שאריזות הבשמים יכללו תוויות ברורות לגבי מרכיביהם.
אל תפספס
MCS היא תסמונת רפואית מוכרת, ובמצבים מסוימים אף תוכל לזכות את מי שלוקה בה בגמלת נכות אם הוכיח שהוא לא מסוגל לעבוד בגללה (ואם פגש את הרופא הנכון). אנשים עם MCS מספרים שבדרך כלל רופאים לא מתייחסים אליהם ברצינות ועדיין מתנהלים ויכוחים ברפואה אם מדובר במצב פיזיולוגי או פסיכולוגי.
מחקר שנערך בארה"ב בשנת 2011 מצא שרק 30 אחוזים מהרופאים שנבדקו קיבלו הכשרה רשמית בנושא MCS. כיוון שאנשים שסובלים מהתופעה הם בעלי רגישות יתר לכימיקלים ולא אלרגים אליהם, לעתים קרובות בדיקות האלרגיה שלהם חוזרות שליליות. "החולים האלה הם יתומים של הרפואה הקונבנציונלית", אומר ד"ר אפלס אקונס, מומחה לאלרגיות במרפאת בורג'ווד בסארי אנגליה, "אפשר לומר להם שהם מדמיינים זאת, ולהפנות אותם לפסיכיאטרים אך למעשה, שורש הבעיה לא טופל כראוי".
"זה מצב שאינו מוכר מספיק", מסכים פרופסור האוורד הו, מומחה מוביל בתחום בריאות הסביבה מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת וושינגטון, "יש מחקר שמתקיים עכשיו בנושא, ולדעתי העדויות מצביעות על כך שקורה משהו נוירולוגי שמופעל על ידי ריח ומוביל לסדרה של אירועים במוח שמתבטאים כתסמינים אלה. האם זה פיזיולוגי או פסיכולוגי? זה איפשהו בין לבין. הכלים שיש לנו לחקור את ההפרעות הללו הם עדיין די פרימיטיביים".