למה אנחנו תמיד מתחרטים על הבחירות שלנו?

"אני מרגיש כאילו מישהו דחף אותי ממטוס עם מצנח שיש לו עשרים כבלים שונים, ואני לא יודע איזה מהם למשוך. אני לא יודע איזה כבל יפתח את המצנח ויציל אותי ואיזה כבל לא, אבל אני יודע שאני חייב לעשות משהו לפני שאתרסק על האדמה".

זו לא פתיחה של ספר שלא קראתם ולא משפט שהמצאתי, זה משפט ששמעתי לא מזמן בקליניקה ממטופל שהגיע אלי בעקבות קושי לבחור, מה שאנחנו רגילים להתייחס אליו כקושי בקבלת החלטות. די מהר הגענו לתובנה שהקושי שלו נובע בעיקרו מכך שהוא אף פעם לא מרוצה מהבחירות שלו - כמעט תמיד הוא חושב, אחרי שבחר, שהיה יכול לבחור טוב יותר.

הוא לא לבד. למעשה, הוא בחברה גדולה הרבה יותר ממה שנדמה לו - יותר ויותר אנשים מסתובבים בעולם עם תחושה של חוסר סיפוק מהבחירות שלהם ואי שלמות עם ההחלטות שלהם. לא מדובר בהכרח בהחלטות הרות גורל שישפיעו על כל מהלך העתיד, מטופלת אחרת סיפרה לי שאפילו כשהיא יושבת בבית קפה עם חברה היא מתקשה להחליט מה להזמין ובסופו של דבר תמיד מוצאת את עצמה מתחרטת שהזמינה X ולא Y. המשפט הנפוץ ביותר הוא "הייתי צריך/ה לבחור אחרת...".

חלק מרכזי בכך שייך ל"פרדוקס הבחירה". הנטיה הטבעית שלנו היא לחשוב שככל שיש לנו יותר אופציות לבחור מתוכן, זה יותר טוב. לכאורה זה נכון, יש יותר חופש, יש יותר תחרות, בסך הכל זה פועל לטובתנו ברוב המקרים. אבל יש לזה גם צד שלילי, שמקשה עלינו את הבחירה ולפעמים גורם לנו לשיתוק של ממש וחוסר יכולת להחליט.

דמיינו את המצב הבא, שהוא די נפוץ בימינו - אתם רוצים לקנות טלפון נייד חדש. אם הייתם ניצבים בפני החלטה כזו לפני 20 שנים, היו לכם בערך שתי אופציות לבחור מתוכן. היום יש בערך אינסוף. איזו מערכת הפעלה אתם רוצים? איזה גודל מסך אתם רוצים? כמה מצלמות? איזה נפח זיכרון? איזו סוללה? ובטח יש עוד כמה מאפיינים ששכחתי. ונניח שעניתם על כל השאלות האלה, עדיין נשארתם עם מגוון רחב של אפשרויות מלפחות חמש חברות שונות, וההבדלים ביניהן כמעט זניחים. אז איך תבחרו?

זה נכון כנראה לכל בחירה שאתם עומדים בפניה, איזה ג'ינס לקנות, איזה רוטב לסלט להזמין, איזה נעליים ואפילו איזה בן זוג לבחור. במצב שיש מבחר גדול כל כך, אפשרויות כמעט אינסופיות, ואף בחירה אינה מושלמת, מאוד קל לנו לדמיין שלא משנה מה נבחר, תמיד תהיה אפשרות טובה יותר. המחשבה הזו לא רק מקשה עלינו את הבחירה, אלא נשארת איתנו גם אחריה. נניח שקניתם את הג'ינס הנחשק. חזרתם הביתה ומדדתם אותו שוב ופתאום הוא לא יושב עליכם בדיוק כמו בחנות. פתאום תשימו לב שמתגנבת אליכם מחשבה "אולי הייתי צריך לבחור גזרה אחרת".

ריבוי אפשרויות הבחירה מקשה על ההחלטה לא רק בצורה הזו. מכיוון שיש המוני אפשרויות לבחור מתוכן, לא רק שלוקח לנו יותר זמן לבחור, גם מתעוררת ציפייה שהבחירה שלנו תהיה הבחירה המושלמת. אם מספר האפשרויות שיש לנו הוא מצומצם, אנחנו לא מצפים להרבה, אבל ככל שמספר האפשרויות עולה כך גם הציפיה שלנו מעצמנו לבחירה מושלמת, וכך גם האכזבה שמגיעה מאוחר יותר. אם בחרנו לא טוב כשהיו לנו רק שתי אפשרויות - נאשים את העולם (נגיד לעצמנו משהו בסגנון של "לא היה מבחר"), אבל אם בחרנו לא טוב כשהיו לנו 100 אפשרויות, נאשים את עצמנו (ונגיד לעצמנו משהו בסגנון של "איך יכולתי לבחור גרוע מתוך כל האפשרויות"). יתרה מכך, גם אם הבחירה האקטואלית מתוך 100 אפשרויות היתה טובה יותר מאשר הבחירה האקטואלית בין שתי אפשרויות (מצב שבו, לפי ההגיון, אנחנו אמורים להרגיש טוב יותר לגבי הבחירה שלנו), עדיין נרגיש רע יותר לגביה.

סיבה נוספת היא שאנחנו פשוט לא אוהבים להחליט, וחוסר הסיפוק שלנו מבחירות שעשינו נובע מהאופן שבו עשינו אותן. או לפחות מהאופן שבו אנחנו חושבים שעשינו אותן, וגם זה קשור לריבוי אפשרויות. במחקרים נמצא שאם קיימת ברירת מחדל, היא כנראה זו שתיבחר (גם אם קיימות אפשרויות נוספות). כשקיימות שתי אפשרויות בחירה, ללא ברירת מחדל, וטובות באותה המידה, מחצית מאיתנו יבחרו בראשונה ומחצית בשניה. הגיוני. אבל מה יקרה אם פתאום יוסיפו לנו אופציה שלישית, שדומה לאחת מהאופציות, אבל לא מספיק טובה? כנראה שנבחר באופציה הדומה. למה? כי חלק מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות שלנו (שזו דרך אחרת לשאול איך אנחנו בוחרים) הוא למעשה תהליך השוואתי - אנחנו משווים בין האפשרויות בלי לדעת את זה בכלל. לכן אם האופציה השלישית שהוסיפו לנו דומה לאופציה הראשונה, אך לא מספיק טובה, זה יחזק את מעמדה של האופציה הראשונה (למרות שהיא טובה בדיוק כמו השניה).

אבל זה לא נגמר כאן. אנחנו אמנם עושים השוואות בתהליך ההחלטה, ואנחנו רוצים לחשוב שאנחנו עושים את ההשואות האלה באופן מושכל ובוגר ובודקים את הדברים לעומק לפני ההחלטה, אבל מסתבר שזה לא ממש עובד ככה. רוב תהליך הבדיקה שלנו מתבצע למעשה לאחר הבחירה, ולא לפניה. לפני הבחירה יש לנו תחושת בטן, אינסטינקט, משיכה לכיוון מסוים, והכיוון הזה כנראה יהיה הבחירה המעשית שלנו. רק אחרי זה נבדוק לעומק. ומה יקרה אז? נכון, נעשה את ההשוואה המתבקשת לאופציות אחרות, נגלה פגמים, נהיה מרוצים פחות מהבחירה ונתבאס שלא בחרנו את וילון מספר שלוש. גם כאן, יש קשר ישיר למספר האפשרויות שמתוכן אנחנו בוחרים - ככל שמספר האפשרויות גדול יותר, כך הסיכוי שהבחירה שלנו תתגלה כלא מושלמת גדול יותר, וכך גם הרציונליזציה שנעשה כדי להתגבר על התחושה הזו.

לדבר על ריבוי אפשרויות בחירה ולהגיד שזה מקשה עלינו זה טוב ויפה (ונכון), אבל אי אפשר להשתמש בזה כתירוץ. אנחנו לא יכולים להסתובב בעולם ולהאשים אותו בזה שאנחנו לא מרוצים מהבחירות שלנו. הן הבחירות שלנו, לא של העולם, ואנחנו צריכים לקחת עליהן אחריות. אנחנו אלה שבחרו. אז מה בכל זאת אתם יכולים לעשות אם אתם לא מרוצים מהבחירות שלכם?

ראשית, נסו לשים לב כיצד אתם בוחרים ומה משפיע על הבחירה שלכם - אם למשל הבחירות שלכם מאופיינות בכך שהן מושפעות לרוב מדעתם של אחרים ולא ממה שאתם רוצים, סביר להניח שלא תהיו מרוצים מהן וכדאי להישען פחות על מה אחרים חושבים. אם הבחירות שלכם מאופיינות בפזיזות, נסו לתת לעצמכם יותר זמן להחליט (סביר להניח שתשימו לב שבנוגע להרבה דברים תחליטו אחרת אם תתנו לעצמכם זמן). שנית, הנמיכו מעצמכם ציפיות, לא כל החלטה שלכם צריכה להיות מושלמת, אתם רק בני אדם. הזמנתם קינוח והוא לא הדבר הכי מושלם בעולם? הכניסו את זה לפרופורציות הנכונות, זה רק קינוח. שלישית, נסו להמעיט בהשוואות לאחרים, זה אף פעם לא עושה טוב כי כמעט תמיד הדשא של השכן נראה ירוק יותר (למרות שאין לנו מושג כמה באמת הוא ירוק).

ולבסוף, זיכרו שרוב ההחלטות שלכם הן הפיכות ולא מדובר בחתונה קתולית - ברוב המקרים אפשר לבחור אחרת. אתם לא מרוצים? שנו את הבחירה שלכם ואל תישארו במקום פאסיבי שלא נוקט פעולה בנוגע לחוסר שביעות הרצון.