אם אתם נוטלים ציפרלקס - אתם חייבים לקרוא את זה

ציפרלקס היא תרופה נוגדת חרדה ודיכאון (חומר פעיל - אסציטלופרם). מנגנון הפעולה של התרופה מעכב קליטה חוזרת של סרוטונין - SSRI - Selective Serotonin Reuptake Inhibitor. התרופה למעשה משפיעה על מנגנון הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית ומעלה את רמת הסרוטונין במוח, זאת לאחר שנמצא שהוא משמש כמקשר בין תאי עצב באזורים שונים במוח.

פסיכיאטרים רבים מוצאים את התרופה כיעילה לטיפול בדיכאון וחרדה, והיא נחשבת לתרופה עם פחות תופעות לוואי מתרופות אחרות ממשפחת ה-SSRI.

מרבית תופעות הלוואי השכיחות של התרופה מתרחשות מספר שבועות עם תחילת נטילת התרופה, לרוב למשך כשבועיים. תופעות הלוואי כוללות בין היתר כאב ראש, יובש בפה, אי נוחות בבטן, בחילה, הזעת יתר ועייפות. תופעות לוואי אלו בדרך כלל חולפות תוך פרק זמן קצר, ובמידה ולא יש להיוועץ עם הפסיכיאטר המטפל כיצד לנהוג. יש לזכור כי תרופות מסוג SSRI מתחילות את השפעתן הרגשית תוך 3 עד 4 שבועות.

הפסקת נטילת הציפרלקס עשויה להתרחש ממספר סיבות. אפשרות אחת היא שהתרופה אינה משפרת את המצב הרגשי כמצופה. אפשרות נוספת היא שהסימפטומים השונים אינם חולפים ומפריעים לתפקוד. סיבה נוספת היא שחל שיפור ויש תחושה שאפשר להתמודד ללא התרופה.

כפי שתחילת נטילת התרופה אינה מתבצעת באופן עצמאי, כך גם סיום נטילתה צריך להתבצע על פי הנחיות הפסיכיאטר המטפל. פסיכיאטרים ממליצים ומדריכים מטופלים להוריד את מינון התרופה באיטיות ובהדרגה עד להפסקתה. הדבר נעשה באמצעות הורדת מספר הכדורים או חצייה שלהם לשניים, כל זאת במרווחים קבועים ומדורגים על פי שיקול דעתו של הרופא.

ללא הורדה הדרגתית של המינון עלול להתרחש מצב הקרוי "תסמונת גמילה". נוגדי דיכאון וחרדה עשויים לגרום לתסמונת גמילה בעוצמות משתנות, אם לא מורידים את המינון באופן הדרגתי. הסימנים מתחילים לרוב בתוך 24 שעות ועד מספר ימים מזמן הפסקת הטיפול התרופתי או הפחתת המינון. לרוב התסמונת קלה יחסית וקצרת טווח (בין יום אחד ל-3 שבועות, לרוב מספר ימים), והיא בדרך כלל מפסיקה במהירות אם מחדשים את הטיפול התרופתי.

בתסמונת הגמילה מתרופות SSRI יש קבוצות סימנים עיקריות:

- סימנים גופניים: עייפות, כאבי ראש.

- הפרעה תחושתית: נימול, זרמים.

- הפרעת שינה: קושי להירדם, סיוטי לילה.

- הפרעת במערכת העיכול: בחילה, שלשול.

- אי שיווי משקל: חולשה, סחרחורת.

- סימנים אפקטיביים: עצבנות, אי שקט.

אם זה קורה, יש לקבל הדרכה נכונה מהפסיכיאטר המטפל כיצד לפעול ולקבל המלצה על מינון הולך ויורד לתקופה מסויימת. תקופת תסמונת הגמילה לרוב קצרה ורצוי לא להילחץ מכך ככל הניתן.

יש להגיע לפסיכיאטר המטפל ולערוך אבחון מחודש. אם עדיין קיימים סימנים לדיכאון או חרדה בגין אי היענות לטיפול התרופתי (הפסקות חוזרות ונישנות והופעת תסמונת גמילה בשל כך) יש לחזור לטיפול תוך הדרכה וליווי של הפסיכיאטר המטפל. ברוב המקרים של תסמונת גמילה הדרכה פשוטה אמורה להספיק. במקרים בהם התסמונת חריפה יותר יש להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל על התערבות טיפולית כגון החזרת טיפול תרופתי קודם והתחלת הפחתה הדרגתית מבוקרת.

במקביל לליווי האישי והמקצועי, יתמקד הטיפול בבירור, יחד עם המטופל, בתהליכים, הקשיים והסיבות שהביאו אותו מלכתחילה ליטול ציפרלקס בקביעות, ומציאת דרכים נוספות לפתרון אותם הגורמים.

הכותב: איתמר פסקל, פסיכולוג קליני ומנהל מכון תל-אביב לפסיכותרפיה