בהריון ומתעמלת? יש לזה השפעה ישירה על התינוק

הרבה נשים מפסיקות לעשות פעילות גופנית בזמן ההריון מפני שהן חוששות לעובר. ונכון, במקרים מסוימים מומלץ שלא להתעמל, ותמיד יש להתייעץ עם הרופא והמאמן, אבל בגדול - פעילות גופנית בזמן ההריון היא טובה וחשובה לאם. וגם לעובר.

יילודים שהאימהות שלהם מתעמלות במהלך ההיריון עשויים להיות בעלי קואורדינציה טובה מעט מוקדם יותר מתינוקות אחרים, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת מזרח קליפורניה. ממצאי המחקר מוסיפים לראיות הולכות וגוברות על כך שפעילות גופנית במהלך ההיריון יכולה לחזק לא רק את האם אלא גם את ילדיה שטרם נולדו והיא עשויה להשפיע על האופן בו הם יתפתחו פיזית בהמשך.

בשנת 2011 אותו צוות חוקרים, השווה את תפקוד הלב של תינוקות שנולדו לאמהות שניהלו אורח חיים יושבני וכאלה שהתעמלו במהלך ההיריון. החוקרים גילו כי תינוקות שאמהותיהם התעמלו היו יותר אתלטיים עוד לפני הלידה ובעלי דופק איטי יותר. החוקרים העריכו כי הלב שלהם הסתנכרן עם זה של אימם. מחקרים אחרים שנעשו בעבר הראו כי קואורדינציה גרועה יחסית בילדות המוקדמת הייתה קשורה לסיכונים גבוהים יותר לחוסר פעילות והשמנה בגיל ההתבגרות והבגרות.

במחקר החדש שפורסם החודש, בדקו החוקרים האם פעילות גופנית במהלך ההיריון משפיעה על הקואורדינציה של התינוקות לאחר הלידה. לטובת המחקר גייסו המדענים 71 נשים בריאות, בהריון, רובן בשליש הראשון.

החוקרים חילקו אותן באופן אקראי לשתי קבוצות, קבוצה אחת המשיכה בשגרה הרגילה שלהן כבקרה ואילו שאר הנשים החלו להתאמן שלוש פעמים בשבוע, במפגשים מפוקחים של 50 דקות במאמץ בינוני. הן רצו, הלכו הליכה מהירה, רכבו על אופניים או הצטרפו לשיעורי אירובי, תלוי בהעדפותיהם ובמצבן הפיזי ככל שההריונות שלהן התקדמו. המפגשים נמשכו עד שכל אישה ילדה. כל האימהות, בשתי הקבוצות, ילדו תינוקות בריאים במשקל תקין.

חודש לאחר כל לידה, האימהות וילדיהן חזרו למעבדה, שם בדק אותם פיזיותרפיסט בבדיקה סטנדרטית של הרפלקסים והמיומנויות של התינוקות, שבחן עד כמה הם שולטים בראשם בשכיבה, עושים אגרוף, מתגלגלים ומגיבים.

התוצאות היו עקביות. תינוקות שאמהותיהן התעמלו נטו לביצועים טובים יותר כמעט בכל המבחנים, והכישורים המוטוריים שלהם היו מתקדמים יותר. זה בלט במיוחד בקרב בנות, שבדרך כלל מפגרות מעט אחרי בנים בגיל זה. אולם תינוקות מהקבוצה של האימהות המעמלות הציגו את אותן יכולות גופניות מתקדמות יחסית כמו הבנים באותה קבוצה והפגינו יותר קואורדינציה מאשר בנים בקבוצת הביקורת.

כל התינוקות היו בריאים והיו בעלי התפתחות מוטורית תקינה. אבל התינוקות שקפצו ברחם כשאימהותיהם רצו או רקדו, הקדימו מעט את האחרים ביכולתם לתפוס, להתנדנד ולשלוט על אופן התגלגלותם. התפתחות מוטורית מואצת זו "עשויה לעודד את אותם ילדים", במהלך החודשים והשנים שלאחר מכן, להיות פעילים יותר מילדים שהקואורדינציה שלהם איטית יותר, אמרו החוקרים.

החוקרים לא שלטו על מה שקרה בבית, אולם יתכן שהאימהות שהתעמלו במהלך ההיריון התעסקו ושיחקו יותר עם ילדיהן אחר כך. במקרה כזה, השיפורים במיומנויות מוטוריות היו מתרחשים לאחר הלידה ולא ברחם.

החוקרים מעריכים כי יתכן והתינוקות קיבלו יותר דם, חמצן וחומרים מזינים דרך השיליה כאשר האימהות שלהם התעמלו, מה שהשפיע על התפתחות מוחם ומערכת העצבים. או שגופם של התינוקות יכול היה לחוש במאמץ אימהי ושחרר הורמוני גדילה וכימיקלים אחרים משלהם שהאיצו את התפתחות קליפת המוח המערובת בהתפתחות המוטורית.