שירה, בת 28, הייתה בירח דבש כשחשה כאב בשוק הרגל בצד שמאל. היא הניחה שזה בסך הכל שריר שהתכווץ. כשנחתה בארץ עם בעלה הטרי גילתה שהיא מתקשה פתאום ללכת, שהרגל התנפחה מאוד, הכאב בלתי נסבל והיא איבדה את ההכרה. בבית החולים אובחנה כנושאת מוטציה תורשתית של קרישיות יתר: קריש דם חסם את הווריד ברגל שלה ומנע זרימת דם לריאות. באורח נס הצליחו הרופאים להציל את חייה. רק לאחר מכן היא גילתה ששילוב של גלולות נגד היריון, עישון וטיסה כמעט הרג אותה.
שאלת השאלות היא איך זה ששירה לא ידעה שהיא סובלת מקרישיות יתר, ושאפשר לנקוט בצעדים להתמודדות עם המצב הרפואי הזה. הסכנה העיקרית בקרישיות יתר נעוצה בזה שהיא נטולת תסמינים ואינה מאובחנת באופן סדיר. למעשה 5-10 אחוזים מהנשים והגברים נושאים מוטציה גנטית הגורמת לקרישיות יתר, וכמחציתם כלל אינם מודעים לבעיה.
עוד בנושא:
מה הקשר בין הפלות חוזרות לקרישת דם?
אנשים שסובלים מוורידים ברגליים בסיכון גבוה פי 5 לסבול מקריש דם
האיש הזה השתעל ממש חזק וזה מה שיצא ממנו
אז נתחיל בשאלה: מהי קרישיות יתר? מערכת קרישת הדם עוצרת דימומים כחלק הכרחי ומשמעותי במנגנון הריפוי הטבעי של הגוף. כשהמנגנון נפגע, הדם עלול להיקרש באופן לא רצוי. במצב של קרישיות יתר, קרישי דם נסחפים בזרם הדם, מגבירים את הסיכון לפקקת ורידים, לקרישי דם בריאות ולאירועים מוחיים, שגורמים למצבי נכות, שיתוק ומוות.
נורות האזהרה לקרישיות יתר הם: כאב, נפיחות, שינוי צבע, חום ורגישות בגפה, ורידים שטחיים מורחבים, דופק מואץ, נשימה מהירה, כיחלון, כאב בחזה, דם בכיח, התמוטטות פתאומית / התעלפות. בקרב יהודים, שכיחות המוטציות הגנטיות במנגנון קרישת הדם גבוהה יחסית. גורם נוסף לשכיחות הגבוהה הוא נישואים בתוך המשפחה.
נשים נמצאות בסיכון מוגבר לאירועי קרישיות יתר, שכן אירועים משמעותיים רבים בחיי האישה "מפגישים" אותה עם הבעיה החמורה: נטילת גלולות למניעת היריון שמעלות את הסיכון לקרישיות יתר, טיפולי פוריות, הריון ולידה, משכב לידה, ניתוחים קיסריים, קבלת טיפול הורמונלי חליפי בגיל המעבר, מחלות כרוניות ששיעור הימצאותן עולה עם הגיל ועוד.
הסיכון גובר במיוחד בשילוב גורמים נוספים, כמו: גיל מעל 35, עישון, השמנת יתר, טיסות, מיגרנות תכופות, מחלות לב וכלי דם, חוסר תנועה ממושך (במיוחד בטיסות) ובניתוחים.
למה גלולות למניעת הריון מסוכנות במקרים של קרישיות יתר?
גלולות למניעת הריון גורמות להפרת האיזון במערכת הקרישה. הגלולות מעלות את רמת גורמי הקרישה לצד הפחתת רמת נוגדי הקרישה. הסיכון של צעירות ונשים הנוטלות גלולות המשלבות אסטרוגן ופרוגסטרון, בהשוואה לנשים שאינן משתמשות באמצעי מניעה, גבוה פי 2.5 עד 6. גם נשים ללא נטייה תורשתית שנוטלות גלולות במשך 15-20 שנים מגדילות את הסיכון לקרישיות יתר.
ממש כמו גלולות, חשוב לדעת שבשנים האחרונות פותחו אמצעים אחרים שמכילים את אותם ההורמונים ותופעות הלוואי שלהם זהות. למשל: מדבקה שמשחררת באיטיות הורמונים אל מחזור הדם, וגם טבעת פלסטית לשחרור איטי של ההורמונים המוחדרת לנרתיק מדי חודש.
באשר ל"ניקוי הגוף" מגלולות כדי להפחית את סכנת הקרישיות - נשים רבות סבורות בטעות, כי יש להפסיק עם הגלולות למשך תקופה ולהתחיל מחדש. זו טעות חמורה: נמצא שהפסקה והתחלה מחודשת דווקא מעלות את הסיכון לקרישת יתר.
קרישיות יתר מעלה את הסיכון לסיבוכי הריון חמורים
קרישיות יתר בהריון נגרמת בעיקר על רקע עלייה ברמות מעודדי קרישה בדם וירידה בזרימת הדם, בגלל הלחץ של הרחם הגדל על הווריד הנבוב התחתון, אחד משני הוורידים הגדולים בגוף. הסיכון לפתח פקקת ורידים תסחיפית בהריון גבוה פי חמישה. בארה"ב תסחיף ריאתי קשור ל-20 אחוזים ממקרי המוות ביולדות.
נשים הרות עם נטייה תורשתית לקרישיות יתר עלולות לסבול מסיבוכי הריון כמו הפלות חוזרות, היפרדות מוקדמת של השלייה, מות עובר ברחם, רעלת הריון ופקקת ורידים עמוקה. מיד לאחר הלידה הסיכון לקרישיות יתר עולה פי 20. הוא מוסיף להיות גבוה במשך 12 שבועות לאחר הלידה ויותר.
גם גיל המעבר מעלה את הסיכון לקרישיות יתר. עם הגיל עולה הסיכון לפתח פקקת ורידים הן לנשאיות מוטציה של קרישיות יתר והן לנוטלות טיפול הורמונלי חליפי. כדאי לקחת בחשבון שהתחליפים הניטלים בפה מסוכנים יותר מהמדבקות. שכיחות אירועי קרישיות יתר בנשים בנות 50, נשאיות המוטציה הוא 4 ל-1000 נשים בשנה.
איך תדעי בוודאות שאינך סובלת מקרישיות יתר?
הדרך היחידה לדעת זאת בוודאות היא באמצעות בדיקת קרישיות יתר, שהיא חשובה במיוחד כאשר בן משפחה אחד או מספר בני משפחה סובלים מהבעיה. אם אינכם יודעים זאת, ויש לכם ספק - מומלץ לדרוש בדיקה. הבדיקה מבוצעת במעבדות כל קופות החולים, אך זו לא בדיקה שגרתית, עלותה גבוהה והיא דורשת אישור המטולוג מומחה.
כגינקולוג אני מפציר בעמיתיי להעלות את המודעות של נשים לנושא, להגביר ערנות ולברר היטב מה הרקע של האישה לפני מתן גלולות לראשונה או מתן טיפול הורמונלי אחר. לצערי, על פי נהלי קופות החולים, הרופאים היחידים שיכולים לשלוח נשים לבדיקת קרישיות יתר הם המטולוגים ולא גינקולוגים, שמודעים היטב להיסטוריה הרפואית של המטופלות שלהם. מאחר וחיי נשים יכולות להיות מוכרעות בהינף מרשם, מומלץ שרופא נשים שמכיר את המטופלות היטב יפנה אותן לבדיקת המטולוג.
אליכן הנשים אני פונה וממליץ: היו ערניות ואל תקלו ראש בבעיה.
ד"ר קובי כהן הוא מנהל רפואי באיה מדיקל, המרכז לרפואת נשים מתקדמת