נתתי לעלוקות לשתות לי את הדם, וזה הדבר הכי טוב שעשיתי

אני אדם סופר בריא. למעשה, מרוב שאני לא הולכת לרופאים, אני עדיין מחזיקה בכרטיס הראשון של מכבי, זה שעשיתי אחרי השחרור מהצבא. פקידות קבלה צוחקות עלי אמנם, אבל אני די גאה. גם שגרת החיים שלי בריאה - אני שוקלת בדיוק כמה שאני אמורה לשקול, מתאמנת ארבע פעמים בשבוע (קיקבוקס, יוגה, כוח), מדוושת ממקום למקום, ובגדול - בכושר מצוין.

לפני חצי שנה, לראשונה בחיי, עקב סיבוב עקמומי בשיעור ספורט משונה שמתנהל על ערסל, לקיתי בכאב קשה בגב התחתון. חשבתי שנתפס לי השריר והתעלמתי, אבל אחרי שלושה ימים הכאב הפך סבל של ממש. לא יכולתי לקום, להתיישב, להסתובב במיטה, או ללכת, וכל תזוזה בלתי צפויה שלחה לעמוד השדרה שלי מכות חשמל שגרמו לי פעם אחת לקרוס על המדרכה ולהיסחב הביתה על ידי עובר אורח.

עוד בנושא:
סובלים מכאבים כרוניים? הנה 7 דרכים מפתיעות לשיפור המצב
מחקר ישראלי: כאבים כרוניים פוגעים מאוד בתפקוד המיני
מחקרים מוכיחים: טכניקות ריפוי מהמזרח באמת משפרות את הבריאות

ככה הגעתי למיון, בפעם הראשונה בחיי, שם ביליתי 13 שעות מזעזעות. בשעה התשיעית נכנסתי לצילום סי-טי, והפענוח, שבשבילו חיכיתי עוד ארבע שעות, גילה שיש לי חמישה בלטים, שאולי נגרמו מהתנועה ההיא שעשיתי, או שאולי נולדתי איתם. לא יודעים, כי אין צילום קודם להשוות אליו. וההמלצה של האורתופד הכירורגי הייתה לחכות, שזה יעבור.

כאן החל מסע ייסורים בנבכי קופת החולים. כל רופא אמר משהו אחר. אחת אמרה לי "לרקוד דרך זה", השני רשם לי פרקוסט, אטופן, ארקוקסיה ועוד כדורים נרקוטיים ורעלים מסממים, כאילו מדובר בסקיטלס. השלישי הזריק לי סוגים שונים של מרפי שרירים, הרביעי אמר לי להמשיך להתאמן ולקרר את המקום, החמישי אמר לי לנוח ולחמם את המקום, וכולם אמרו לי "לחכות, כי זה יעבור".

זה היה בדצמבר. שלושה חודשים אחר כך התפתחה לי דלקת חמורה בכתף, תופעת לוואי של ההישענות על זרוע שמאל כדי לקום ולהתיישב, ועל עצם הבריח התפתח לו גוש גדול, נפוח וכואב. הגוש נבדק על ידי מומחה, צולם ברנטגן, ואף אחד לא יודע מה זה. אחד טוען דלקת, אחד אומר שהצלע זזה מהמקום. אף אחד לא בטוח, ובמשך שלושה חודשים הנפיחות נשארה ללא טיפול או אפילו תיאוריה הגיונית.

אתם יודעים איך זה ישראלים - שומעים מישהו מתלונן, ישר לכולם יש אבא, אחות, או חברה טובה שקרה לה בדיוק אותו דבר ובמקרה הנה הטלפון של האוסתאופט/כירופרקט/מתקשר שהציל אותם. ככה שמעתי על העלוקות.

שלושה אנשים שונים סיפרו לי שטיפול בעלוקות הוא הדבר היחיד שעזר להם להיפטר מדלקת כרונית שהרופאים לא הצליחו לטפל בה, ועד כמה שהרעיון דחה אותי, אחרי חצי שנה של כאבים החלטתי שאני אמצא דרך להתגבר. מסתבר שאם אדם סובל מספיק זמן, הוא יהיה מוכן לנסות הכל - בשלב הזה כבר לא עניין אותי שום דבר. מצידי שילכו עלי עקרבים ונחשים כשאני עומדת על הראש בתוך ערימת חרא, אם יש סיכוי שזה יעזור. עלוקות החלו להיראות לי כמו התקווה הלבנה הגדולה. או תקווה שחורה וקטנה, ליתר דיוק. איכס.

בעקבות המלצה הגעתי לנטלי קרן ובנה יורי, שמנהלים מרפאה סינית הממוקמת בבניין מגורים ברמת גן. אחרי אבחון קצר שכלל בדיקת לשון, גלגלי עיניים, הסבר קצר על עלוקות ועל כמות הטיפולים שצריך לעשות בדרך כלל כדי לרפא כאבים בסדר הגודל הזה (בערך עשרה), הושכבתי על המיטה, ושש העלוקות שנטלי שלתה עבורי מתוך אקווריום ענק שסירבתי להסתכל עליו, חיכו בצנצנת קטנה.

העלוקות הן באורך של כמה סנטימטרים, שחורות וריריות - תולעים. רק שלעלוקות יש יותר מ-300 שיניים זעירות, וכשהן רעבות ומונחות על העור, תוך כמה שניות הן נועצות את מלתעותיהן בך, ומתחילות לשתות לך את הדם.

זה פחות פסיכי ממה שזה נשמע. אמנם קשה להשיג מידע על האנזימים שמשתחררים לתוך הגוף מהעלוקות, אבל מרגיע לדעת שה-FDA האמריקאי אישר אותן לשימוש כבר ב-2004, והן מקובלות במיוחד בניתוחים לשתלי עור ושחזורים. ד"ר קוסטה מומצ'וגלו, חוקר ראשי לפרזיטולוגיה באוניברסיטה העברית הדסה, מסביר כי החומר הראשון שהן משחררות הוא כמה סוגים של מדללי דם עוצמתיים, כדי שהדם שהן שותות לא ייקרש בתוך הקיבה ויהרוג אותן. החומר הזה, שגם מרחיב כלי דם וגם מונע קרישה מהירה שלו, מסייע בהחלמה מניתוחים והטרייה של שתלי עור.

הרגע שבו ננשכתי היה לא נעים, לא בגלל שזה כזה כואב - זה לא כואב יותר מזריקה קטנה, מדיקור סיני, ובטח שלא כואב יותר מכוסות רוח, אבל השילוב של הקרירות הלחה של התולעת שמונחת על העור, יחד עם הנשיכה, בתוספת אסוציאציות מסצנות של סרטי סטיבן קינג, נותנים תחושה לא נעימה. הנשיכה מורגשת במשך עשר עד עשרים שניות, והעלוקה נשארת לזלול משהו כמו חצי שעה. אחרי עשר דקות מתרגלים למידע המטריד הזה, והטיפול הופך להיות דומה לכל טיפול אחר. פחות נעים מעיסוי, אבל הרבה יותר כיף מסתימה.

אחרי חצי שעה נטלי הורידה ממני את העלוקות. ואגב, אם אתם ננשכים על ידי עלוקה בטיול כלשהו, הנה טיפ שאתם צריכים לגזור ולשמור - עלוקות, מסתבר, לא אוהבות ריח של אלכוהול, ושמקרבים אליהן צמר גפן ספוג בו, הן משחררות מיד את השיניים. אסור למשוך אותן, אחרת יש סיכוי שחלק מהשיניים שלהן יישארו תקועות בעור, מה שיכול לגרום לזיהום.

אחרי שמורידים את העלוקות, הן מומתות מיד. זה עצוב, אבל אי אפשר להשתמש בעלוקה יותר מפעם אחת, כדי לא להעביר מחלות וזיהומים מאדם לאדם. ברגע שהן הוסרו מגופי, נטלי הניחה עלי פלסטרים ענקיים עם פדים סופגים של בית חולים, ומסתבר שבצדק כי דיממתי בשיגעון. כשהגעתי הביתה, בצהריים, נשכבתי לרגע על הספה לנוח, והתעוררתי ארבע שעות אחר כך. עכשיו, אני לא טיפוס שישן צהריים. אף פעם. ולהירדם באור מלא זה אירוע מאוד נדיר אצלי, רק כדי שתבינו כמה חלשה ועייפה הייתי. ולא פלא. אחרי שש עלוקות באזור הצוואר והחזה, ועוד שש עלוקות באזור הגב התחתון, ועשר שעות תמימות של דימום, לא פלא שהייתי מעולפת. אגב - מומלץ לאכול לפני הטיפול הזה כדי לחזק את הגוף, ולא לבוא על קיבה ריקה. מאחר ואסור להתקלח לפני שעברו לפחות שמונה שעות, רק עשר שעות לאחר מכן הורדתי את הפלסטרים ונכנסתי להתקלח, ואפילו אז עדיין דיממתי. מדללי הדם ומונעי הקרישה שיש לעלוקות האלה ברוק הן לא צחוק בכלל.

כבר למחרת, נעלמה הנפיחות המסתורית על עצם הבריח, זו שאף אחד לא ידע מה מקורה, כמעט לגמרי, אבל בכאב לא היה שינוי למשך היומיים הבאים. בבוקר היום השלישי, התעוררתי בבוקר וכמעט בכיתי, לראשונה זה חודשים לא מרוב כאב ותסכול, אלא מהקלה. מצבי השתפר פלאים - 50 אחוז מהכאב שליווה אותי במשך חצי שנה, נעלם. במשך הימים הבאים עוד המשכתי להשתפר - פתאום יכולתי לקום מישיבה לעמידה בלי להיתמך, ללכת בלי לגרור את רגל שמאל, ללבוש חולצה בלי להרגיש שאני פורקת את הכתף, ולישון. אוי, כמה התגעגעתי לשינה רצופה נטולת כאב, בלי להתעורר כל חצי שעה כי העזתי להתגלגל על הצד. זה עבד. נטלי הסבירה לי שהעלוקות מחדירות גם חומרים אנטי דלקתיים כאלה ואחרים לתוך הגוף, חומרים שממשיכים לפעול ולרפא אותו במשך חודשיים-שלושה, ואכן, שבוע וחצי מרגע הטיפול הכאבים שלי פחתו עוד - מי שמכיר את הכאב הזה יודע שזה ההבדל בין ייסורי תופת, לבין אי נוחות שלגמרי אפשר לתפקד בתוכה - וזה המון.

אין לי מושג איך זה בדיוק עבד, כי אני לא מומחית לעלוקות, אבל דבר אחד אני יכולה להגיד בביטחון מלא, והוא, שכשהייתי מיואשת ותקועה עם כאב שהפך כרוני, זה הדבר היחיד שעבד, ובצורה מופלאה. ברגע כתיבתן של מילים אלה אני בדיוק שלושה שבועות אחרי הטיפול האחד והיחיד שעשיתי, והכאב עדיין באותה רמה מופחתת - הוא לא החמיר שוב. אם אתם שואלים את עצמכם האם אני מתכננת עוד טיפול עלוקות בזמן הקרוב, התשובה שלי היא כן, בהחלט. אפילו כבר קבעתי אותו.

כאמור, ה-FDA אישר בעבר טיפול בעלוקות, ובגדול הממסד הרפואי לא מתנגד לשיטה. הרפואה המערבית עושה בעלוקות שימוש עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת, בעיקר בהקשר של שתלי עור ואיברים כרותים ובעולמות הכירורגיה הפלסטית והאורתופדית. "עלוקות מסוגלות באמצעות חומרים שמופרשים ברוק שלהן לסייע בשיפור זרימת הדם לאזורים שבהם הוא האט או נעצר, ובכך למנוע מוות של רקמות", מאשר גם רופא הבית של וואלה! בריאות, ד"ר עידן גורן, "הן עושות זאת על ידי הפרשת חומרי הרדמה מקומית, הרחבה של כלי הדם והפרשת חומרים נוגדי קרישה. למעשה, יש ברוק של העלוקה כ-60 חלבונים שונים".

אבל ד"ר גורן מבקש לצנן טיפה את ההתלהבות ומזכיר ש"קשה להסיק מסקנות רציניות ממקרה בודד, בין אם הוא מתאר הצלחה או כישלון של טיפול, בדיוק כשם שטיפול שהוכח כיעיל במחקר רפואי, לא בהכרח יתאים לכל אדם". הוא מוסיף כי "כמו בכל פעולה רפואית או פרא-רפואית, גם לטיפול בעלוקות עלולים להיות סיכונים. הטיפול עלול לגרום לדימום משמעותי, והוא אסור לאנשים המטופלים במדללי דם. קיים גם סיכון לזיהומים שעלולים להיות מועברים מעלוקות למטופל (בעיקר מחיידקי Aeromonads שמגיעים מהמים בהם גדלות העלוקות) כמו גם זיהומים חיידקיים שיכולים להתפתח כתוצאה מהטראומה עצמה". ד"ר גורן מוסיף כי חשוב לוודא שבסיום הטיפול העלוקות מושמדות, שכן טיפול בעלוקות הוא חד פעמי וחל איסור לעשות שימוש חוזר בהן מחשש להעברת מחלות.