מקיאים אותה החוצה: המחלה שמסווה עצמה כהפרעת אכילה

אנחנו פוגשים אותם יותר ויותר בשנים האחרונות. אנשים צעירים, בגילאי 20 עד 30, לפעמים יותר מבוגרים, שבמשך שנים סובלים מתופעות של הקאות, קושי בבליעה וקשיים באכילה. לפעמים הם שותים הרבה מים כדי לאפשר בליעה, לפעמים הם מקיאים אחרי הארוחה בגלל שהם מרגישים שמשהו 'תקוע להם בגרון'. עם זאת, רק כשהתופעות מחמירות והם מגיעים לחדר מיון בדחיפות בגלל תחושת מחנק ומזון התקוע בוושט, במצב של 'לא לבלוע לא להקיא', הם עשויים להיות מאובחנים באופן שישנה את חייהם, יסיר מהם את הסטיגמה של "הפרעת אכילה", ובעיקר יאפשר להם טיפול במחלה הזאת - הדלקת האאוזינופילית של הוושט - מחלה כרונית, שהתופעות שלה עלולות להתפרש כהפרעת אכילה, בדרגות חומרה שונות".

עוד בנושא:
תרופות נגד צרבת מעלות את הסיכון לסרטן הקיבה
למה מאכלים מסויימים גורמים לנו לרוץ לשירותים?
6 סוגים של כאב בטן שאסור לכם להתעלם מהם

בדלקת אאוזינופילית של הוושט מצטבר ברירית סוג של תאים לבנים שנקראים אאוזינופילים, מדובר בתאים שמופעלים בזמן אלרגיה. המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל ילדות או בגיל הבגרות (נפוצה יותר בקרב בנים מבחינת אחוזים) ונמשכת שנים עד שהיא מתגלה. מי שסובל מהדלקת הספציפית הזו יתלונן על קושי בבליעה ואירועים חוזרים של היתקעות מזון מוצק בוושט.

בקרב ילדים, ההורים ירגישו שהילד לא אוכל כמו שצריך ו"עושה צרות באכילה" באופן תדיר, או שיהיה סלקטיבי למאכלים מסוימים שהוא מרגיש יותר נוח איתם. בקרב מבוגרים יותר, התלונות יכולות להידמות גם לאלה של רפלוקס (עליית חומצה מהקיבה לוושט) עם תחושת צרבת, כאב בטן, או אי נוחות במרכז בית החזה. אך המרכיב המרכזי המעורר חשד לדלקת זו הוא הקושי בבליעה והיתקעות המזון.

השגרה לא פשוטה. גם בילדים וגם במבוגרים התסמינים הם לא ספציפיים, למרות שהם קשורים לאוכל. התסמינים באים והולכים, והחולה "מצליח להסתדר" איתם, בדרך כלל על ידי בליעת מים או הקאה, ואז ממשיך הלאה כאילו אין כלום. עם זאת, לדלקת, להקאות ולקשיי הבליעה ישנן השלכות על דופן הוושט, שעם השנים נעשית דקיקה יותר, מצולקת, ועם היצרויות הגורמות להיתקעות גושי מזון, וזוהי כאמור הסיבה לכך שהאדם מגיע לקבלת טיפול דחוף.

המחלה שכיחה יותר בקרב אנשים שסובלים מתופעות אלרגיות כגון אסתמה, רגישויות בעור, נזלת אלרגית, רגישויות למזונות ולתרופות, ועוד. מה שככל הנראה מפעיל אותה הוא אלרגן כלשהו הנמצא במזון או בסביבה.

יש לציין כי בעבר הלא רחוק המחלה לא הייתה על סדר היום של הקהילה הרפואית וכמעט שלא הייתה מאובחנת. בשנים האחרונות המודעות לנוכחותה ולצורך לזהותה - עלתה מאוד. חוקרים ניסו לקשר בין אורח החיים והרגלי התזונה לבין עלייה בשכיחות המחלה, ובדקו באילו ארצות המחלה נפוצה יותר, והאם זה קורה יותר בעיר או יותר באזורי הכפר, אך העובדות בעניין זה אינן חותכות. בכל מקרה ברור שרגישות בכלל, ורגישות למזונות בפרט, היא הסיבה לדלקת, כך שמאוד יתכן שלעלייה באבחוני המחלה הזו בעשורי השנים האחרונות יש קשר לאורח חיים ותזונה מודרניים ולחשיפה לאלרגנים חדשים.

האבחנה למחלה יכולה להיעשות בדרך אחת ויחידה - בדיקה עם אנדוסקופ (בגסטרוסקופיה) ונטילת ביופסיות מהוושט. לכן, אם החולה לא יפנה להתייעצות בעניין זה, ולא יעבור בדיקת גסטרואנטרולוג - לא ניתן יהיה לאבחן אותה.

החדשות הטובות הן שמרגע האבחון, ישנו טיפול שמטרתו הפחתת החשיפה לאלרגן בסיוע התאמת תזונתית, והרגעת הדלקת בוושט והפסקת התסמינים באמצעות תרופות הכוללות תכשיר נגד חומציות ותכשיר סטרואידים מקומי לוושט. ביצוע תבחיני אלרגיה שונים עשוי לזהות את האלרגן על מנת להוציא אותו מסביבת החולה או מתפריט התזונה שלו. כלומר, במקרים מסוימים אולי לא תהיה החלמה מלאה, אבל בהחלט ישנו טיפול המונע את כל התופעות ואת החרפת המחלה.

לכן, אם משהו ממה שנכתב לעיל נשמע לכם מוכר - לכו להיבדק במכון לגסטרואנטרולוגי וקבעו תור לפגישת ייעוץ. לפגישה יש להגיע עם מכתב רופא משפחה המסכם מצב רפואי ועם טופס התחייבות של המבטח הרפואי.

ד"ר יעל קופלמן היא מנהלת המכון לגסטרואנטרולוגיה של המרכז הרפואי הלל יפה