סיכוי טוב שאתם או מישהו בסביבה שלכם חלה בשפעת בשבועות האחרונים או יחלה בשבועות הקרובים, זה סיכון סטטיסטי שטבוע בכל חורף וכולנו מקבלים את הדין הזה בהכנעה. אבל מה שאנחנו לא יודעים, זה שחוץ מהסבל של המחלה עצמה, גם אחריה אנחנו נותרים עם סטטיסטיקה מאוד לא נעימה, לפיה הסבירות שלנו ללקות בשבץ עולה ב-40 אחוזים ביחס למי שלא חלה בשפעת והסיכון הזה נותר בעינו למשך שנה שלמה ממועד המחלה.
החוקרים אינם בטוחים מדוע קיים הקשר בין שני הגורמים, אך הם משערים שייתכן שזה קשור בדלקתיות ובנפיחות פנימית בתוך הגוף, שנגרמת בזמן מחלת השפעת. המחקר הנוכחי מצטרף למחקרים קודמים שכבר הצביעו על כך שחיסון נגד שפעת עשוי לסייע גם בהפחתת הסיכון ללקות בשבץ.
עוד בנושא:
אל תדביקו: כמה זמן צריך להישאר בבית אחרי מחלת חורף?
חשוב לדעת: אלה הסימנים שעלולים להעיד על שבץ מוחי
אחת ולתמיד: איך בדיוק אפשר להבדיל בין שפעת לצינון?
בשנים האחרונות שיעורי ההתחסנות נגד שפעת נמצאים בירידה, ועל פי ההערכות רק כמחצית מאלה הנמנים על אוכלוסיות הסיכון בחרו להתחסן נגד הנגיף השנה. שפעת כבר ידועה לשמצה ביכולתה להוביל לסיבוכים רפואיים חמורים ולעתים אף מסכני חיים כמו דלקת ריאות, ספסיס (אלח דם) ומחלות לב.
צוות החוקרים בראשותה של ד"ר אמיליה בוהם מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק בחנו את תיקיהם הרפואיים של 30,912 בני אדם שהתאשפזו בבתי החולים בעיר ניו יורק לאחר שלקו בשבץ. אוכלוסיית המחקר מנתה 49 אחוזים גברים, 20 אחוזים היו שחורים, 84 אחוזים היו מאזורים עירוניים וגילם הממוצע של הנחקרים עמד על 72 שנים.
הסיכון מתחיל שבועיים אחרי המחלה
החוקרים בחנו את ההיסטוריה הרפואית של כל אחד מהמאושפזים גם בשנתיים שקדמו לשבץ. הם גילו שלאנשים היה סיכון גבוה ב-40 אחוזים ללקות בשבץ אם הם אושפזו בבית החולים עם תסמיני שפעת ב-15 הימים שקדמו לשבץ. בנוסף, הם גילו שהסיכון לא פחת בחלוף הזמן ונותר בעינו במשך שנה מהאשפוז. ממצאי המחקר הוצגו בחודש שעבר בכנס הבינלאומי של האגודה האמריקאית לשבץ בהוואי.
"הקשר בין השפעת לשבץ הופיע בטווח של 15 יום מהאשפוז - חשוב שאנשים ידעו את זה ובמקרה שהם חולים בשפעת שיהיו ערניים גם לתסמינים של שבץ, במיוחד בתקופה הסמוכה למחלתם", אמר פרופ' פיליפ ב. גורליק, מרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן סטייט.
החוקרים ציינו שהם ביצעו שיקלולים של נתוני הנחקרים כדי לבחון כיצד משפיעים על הסיכון גורמים כמו סביבת מגורים, מין וגזע, אולם הם לא מצאו שינוי של ממש ברמת הסיכון. "גילינו שהקשר בין תסמיני שפעת ובין הסיכון לשבץ היה דומה בקרב אנשים שהתגוררו בסביבות שונות (אורבנית לעומת כפרית), בקרב נשים וגברים ובקרב קבוצות אתניות שונות", כתבו החוקרים.
ישנו מגוון של סיבות אפשריות לקשר בין תסמיני שפעת ושבץ, אם כי לעת עתה אין מסקנות חותכות באשר לטיבו. החוקרים חושדים כאמור שהסיבה לסיכון המוגבר היא הדלקתיות שנוצרת בזמן הזיהום של המחלה בגוף.
אותם חוקרים, במחקר אחר שערכו במקביל, גילו שתחלואה בשפעת מגדילה גם את הסיכון לקרע בעורקי הצוואר לאחריה. קרעים אלה מתרחשים בעקבות נזק לאחד מכלי הדם המרכזיים שעוברים בצוואר שלאחריו נוצרים קרישי דם. מדובר באחת הסיבות המובילות לשבץ, משום שקרישי דם אלה משפיעים ישירות על אספקת הדם למוח. על פי נתוני החוקרים הסיכון לקרע בעורק צווארי עולה משמעותית ב-30 הימים שלאחר התחלואה בשפעת.