כולנו מכירים את השפעת העונתית - אותה מחלה המגיעה בכל חורף וגורמת לתופעות בלתי נעימות כמו חום, שיעול, כאבי ראש וחולשת שרירים. אמנם, השפעת שאנחנו מכירים אינה מסכנת חיים בעבור רוב בני האדם, אך קיימים סוגי שפעת מידבקים ומסוכנים מאוד.
לפני 100 שנה התפרצה השפעת הספרדית, מגפת שפעת מידבקת וקטלנית במיוחד: בתוך שנה, שליש מאוכלוסיית העולם נדבקה במחלה, ועל פי הערכות שונות, 100-20 מיליון בני אדם נפטרו בעקבותיה.
עוד בנושא:
תגלית חדשה על מחלה ישנה
התחלנו: מי חייב להתחסן נגד שפעת השנה?
כך תפחיתו את הסיכון שלכם לחלות בשפעת
איננו בטוחים כיצד התחילה מגפת השפעת הספרדית, בעיקר בשל העובדה שהיא התפרצה בשנת 1918, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה: למרות שיעורי ההדבקה והמוות הגבוהים, חלף זמן רב עד שידיעות על המגפה התפרסמו בכלי התקשורת - המדינות שהיו בעיצומה של המלחמה צנזרו את הפרסומים מחשש שהם יפגעו במורל האזרחים ויסייעו לאויב.
המחלה קיבלה את הכינוי "שפעת ספרדית" משום שבספרד הניטרלית, התקשורת לא צונזרה וכתבות על המחלה התפרסמו בעיתונים. הצפיפות בשדה הקרב ותנועת החיילים בין יבשות שונות תרמו מאוד להתפשטות המחלה, שהייתה מידבקת ואלימה בהרבה מסוגי השפעת שהיו מוכרים עד אותה תקופה.
השפעת הספרדית הכתה בשלושה גלים. הגל הראשון לא היה קטלני במיוחד והיה דומה בתכונותיו למחלת שפעת רגילה, מלבד העובדה שהגיע בין האביב לקיץ במקום בחורף. לאחר כמה חודשי הפוגה הגיע הגל השני, שהיה קטלני בהרבה: בתוך חודש אחד מתו משפעת בארצות הברית לבדה כ-200,000 בני אדם.
בניגוד לשפעת העונתית, הפוגעת בעיקר בקשישים ובילדים, רבים מנפגעי גל השפעת השני היו אנשים צעירים ובריאים, בגילי 40-20, שלרוב אינם חווים סיבוכים מסוכנים של שפעת. הגל השלישי הגיע בחורף והיה חלש במעט מהגל השני, אולי משום שבני אדם ששרדו במהלך הגל השני פיתחו חסינות, ולכן היו עמידים יותר בפני הנגיף שהגיע בגל השלישי.
חפש באלסקה
כדי להבין מה גרם לשפעת הספרדית להיות כה מידבקת וקטלנית, צוות חוקרים של הצבא האמריקאי יצא לפני כ-20 שנה לאלסקה במטרה להשיג דגימת ריאות משומרת של אדם שמת משפעת זו בשנת 1918. בידוד הנגיף וריצוף החומר הגנטי שלו לימדו את החוקרים על כמה מהתכונות שהפכו את השפעת הספרדית למידבקת ומסוכנת כל כך. הרצף הגנטי של נגיף השפעת הספרדית שונה מאוד מרצפים של נגיפי שפעת אנושית רגילה, ומזכיר באופנים מסוימים את שפעת העופות.
למרות הדמיון היחסי, לא מדובר בשפעת העופות, ועד היום לא ידוע מאיזה בעל חיים הגיעה השפעת הזו לבני אדם. ההבדל הגנטי בין השפעת הספרדית לשפעת רגילה מסביר את העובדה שהנגיף הצליח להתפשט במהירות כה רבה: מערכת החיסון של החולים לא יכלה להשתמש ב"זיכרון" מהדבקות קודמות בשפעת כדי לזרז את נטרול הנגיף הנוכחי.
בידוד הרצף הגנטי של הנגיף איפשר לחוקרים לשחזר את נגיף השפעת הספרדית ולבחון את השפעתו על עכברים ועל תרבית של תאי ריאה של אדם. החוקרים יצרו נגיפים בעלי שילובים שונים של גנים: חלק מהגנים נלקחו מנגיף של שפעת עונתית רגילה, וחלקם מהנגיף המשוחזר. הם הישוו את השפעות השילובים השונים של הגנים, ומצאו שנגיף השפעת הספרדית המלא הוא המידבק והמסוכן ביותר, אך מבין שמונת הגנים של הנגיף המשוחזר, יש שניים המספיקים כדי להפוך שפעת רגילה למסוכנת הרבה יותר. אחד מן השניים האלה הוא HA (קיצור של hemagglutinin), גן מבני המאפשר לנגיף להיקשר לקולטנים של התא ולחדור לתוכו. הגן השני הוא RNA פולימראז המשמש את הנגיף לשכפול המטען הגנטי שלו כאשר הוא מתרבה בתוך התא.
למנוע את המגפה הבאה
מחקר נוסף הראה שהחדרת גן ה-HA של השפעת הספרדית לנגיף שפעת עונתית רגילה הפך את השפעת העונתית למסוכנת במיוחד, משום שהחדירה המהירה לתאים אינה מאפשרת למערכת החיסון לזהות את הנגיף בשלבי ההדבקה הראשונים, והנזק המורגש קטן יחסית עד לאחר שהנגיף הספיק להתרבות בתאים רבים מאוד. לאחר כמה סבבים של התרבות בתוך התאים, כמות גדולה של נגיפים פורצת אל הרקמה בבת אחת וגורמת להפעלת-יתר של מערכת החיסון, הגורמת לטראומה ולנזקים נוספים לרקמה.
השפעת הספרדית הייתה אחת המגפות הקשות המתועדות בהיסטוריה, והנזק שגרמה דומה בהיקפו לנזק שגרמה המגפה השחורה הידועה לשמצה. מלחמת העולם הראשונה וחוסר ההיכרות של הממסד הרפואי עם המחלה, עיכבו מאוד את ההתמודדות עמה. סכנת ההתפרצות של מגפת שפעת עולמית עדיין קיימת, אך בעזרת הידע שצברנו ב-100 השנים האחרונות, אנו יכולים לנסות למנוע את התפרצות השפעת הבאה, או לפחות להתמודד איתה טוב יותר.