תגלית חדשה על מחלה ישנה

אחת התעלומות הגדולות ביותר של עולם הרפואה היא מגפת השפעת העולמית של 1918, המכונה השפעת הספרדית. במשך שנים ארוכות ניסו חוקרים להבין מה היה מקור המגפה הקשה, שגרמה למותם של כ-50 מיליון בני אדם ברחבי העולם, למה היא הייתה כל כך חמורה, ולמה היא פגעה בעיקר במבוגרים בני 20 עד 40.

מחקר מרתק מספק לראשונה תשובות לשאלות האלה. צוות חוקרים מאוניברסיטת אריזונה יצר מודל שמדמה "שעון מולקולרי" שמתחקה אחר השינויים שעברו הווירוסים. נוסף על כך, הם עקבו אחר הזנים שאפיינו כל שנה לפני, במהלך ואחרי המגפה.

המקרה הראשון של מגפת השפעת הספרדית (ספרד היתה הראשונה שפירסמה את קיומה של מגפת השפעת) התגלה ב-4 במרץ 1918. מניין ההרוגים במגפת השפעת היה עצום, ובשנה אחת מתו יותר אנשים משפעת מאשר בארבע שנים של המגפה השחורה במאה ה-14.

במהלך השנתיים שבהן השתוללה המגפה, נדבקה כחמישית מאוכלוסיית העולם. המגפה הייתה קטלנית במיוחד בקרב בני 20-40, בניגוד לשפעת רגילה הפוגעת במיוחד בילדים ובמבוגרים. שיעור התמותה בקרב בני 15-34 היה גבוה ב-1918 פי 20 לעומת שנים קודמות.

מגפת השפעת התפשטה בעולם כולו. התפרצויות תועדו בצפון אמריקה, אירופה, אסיה, אפריקה והאוקיינוס השקט. מלחמת העולם הראשונה ותנועת החיילים ממקום למקום תרמה אף היא להתפשטות המגפה.

הרופאים נותרו חסרי אונים אל מול השפעת הקטלנית, ואינספור ספקולציות צצו ועלו סביב הסיבות שגרמו לה. הספקולציות נעו ממלחמה ביולוגית של הגרמנים ועד השימוש בגז חרדל.

ההנחה הרווחת בעולם המדע הייתה כי מגפת השפעת של 1918 התחילה מווירוס שעבר ישירות מעופות או מחזירים. כעת גילו החוקרים כי המקור למגפה היה למעשה רכישה של חומר גנטי משפעת עופות על ידי וירוס שפעת ששהה כבר בדמם של בני האדם (H1) בשעה שנדבקו מהעופות.

למעשה, השינוי בוירוס התרחש כאשר אנשים שנדבקו בנגיף שפעת מסוג H1 נחשפו במקביל ולוירוס ממקור עופות. החומר הגנטי של וירוס העופות (RNA) חדר לוירוס המקורי (H1) וכך נוצר הוירוס החדש והקטלני. השילוב הזה התרחש לפי החוקרים כעשר עד חמש עשרה שנים לפני 1918.

הגילוי השני ניסה להסביר מדוע המגפה הייתה כה קטלנית, במיוחד בגילאי 20 עד 40. החוקרים הניחו כי חולים שנחשפו בעבר לווירוס שפעת מסוג H1 היו מוגנים יותר מפני וירוס ה-H1N1, בהשוואה לחולים שנחשפו לראשונה בעת המגפה.

כאשר החוקרים השוו את הזנים הקודמים על סמך הנוגדנים שהיו לחולים שעברו את מגפת 1918 בחיים, הסתבר כי חולים שנולדו לפני 1880 או אחרי 1900 נחשפו יותר בילדותם לווירוס ה-H1 או לווירוס ה-N1. החוקרים שיערו כי הנוגדנים כנגד כל אחד מהזנים היו מספקים כדי ליצור הגנה מסוימת מפני וירוס ה-H1N1 של 1918.

בכך הם הסבירו למעשה את שיעורי התמותה הגבוהים בקרב צעירים אך לא בקרב ילדים או מבוגרים. לרוב הקורבנות, כך על פי החוקרים, הייתה חשיפה קודמת רק לשפעת מסוג H3N8, זאת על סמך דגימות מאזורים שונים ברחבי העולם. חשיפה זו לא הספיקה כדי להגן עליהם מהמגפה.

המסקנה אליה הגיעו החוקרים היא שחשיפה ראשונית בילדות לזנים מסוימים של שפעת עשויה להשפיע באופן דרמתי על הורדת התמותה בהמשך החיים במקרה של וירוס שפעת דומה. המחקר הזה פותח אפשרויות לחוקרים לשקול אסטרטגיות חדשות לחיסון מפני נגיף השפעת גם כיום, וכך להמשיך למנוע את השפעת ואת סיבוכיה הקשים