האם יש דרך לגרום לילדים לשחק במשחקים "של פעם"?

לא פעם אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו המוקפים בשפע של מסכים דיגיטליים ונזכרים בילדות שלנו, שהייתה כל כך שונה. הילדות שלנו שהייתה אנלוגית ונטולת מסכים כמעט לחלוטין. אנחנו זוכרים ששיחקנו בחוץ בשעות אחר הצהריים עד שאמא שלנו קראה לנו לעלות הביתה (וכל הרחוב שמע...), ששיחקנו בתופסת, במחניים ובקלאס, שעמדנו הפסקות שלמות בתור "עמודים" במשחק גומי, ששיחקנו בסטנגה, בדג מלוח או שסתם המצאנו משחקים דמיוניים עם החברים שלנו. אנחנו זוכרים שישבנו שעות, אפילו בתוך הבית והקפצנו חמש אבנים, ושנוררנו חוטי צמר כדי לשחק אחד עם השני ב"סבתא סורגת".

יש לנו איזו צביטה בלב. אנחנו מתגעגעים לתקופה שבה אנחנו הזזנו את הגוף והוצאנו מרץ, הפעלנו את הדמיון ואת החושים לבד או עם חברים. אנחנו מבינים את המיומנויות החשובות שפיתחנו באמצעות המשחקים האלה כמו פיתוח הכושר הגופני, אימון בדחיית סיפוקים, התחשבות בזולת, יצירתיות ודמיון, פיתוח מיומנויות חברתיות ועוד. היינו רוצים שגם הילדים שלנו יזכו לחוות חוויות מהנות ומלמדות כאלה בהווה.

עוד בנושא:
5 משחקים שיתרמו להתפתחות של הילדים שלכם
אבא עשיר, אבא עני: צעצועי ילדים מסביב לעולם
חדר משלי: האם אחים צריכים לחלוק חדר, או שעדיף להפריד?

ובאמת, רבים מאיתנו מספרים לילדים שלנו על הילדות שלנו. אנחנו מספרים להם על שעות הפנאי שלנו, על החברים שאיתם הסתובבנו ועל המשחקים בהם שיחקנו. אנחנו בטוחים שהילדים שלנו יתלהבו וירצו מיד להתנסות במשחקים אלה, ולא כך קורה.

אנחנו מאוכזבים, אבל עלינו להבין זאת. עבור הילדים הצעירים שלנו, אנחנו נתפסים מבוגרים. כך הם חווים אותנו מיום היוולדם. קשה להם לדמיין אותנו, בחשיבה הקונקרטית שלהם, כילדים קטנים. קשה להם להתלהב מתיאור של משחק ולהבין את חוקי המשחק רק מהסבר בעל פה או מסיפורים שלנו.

אבל, אין זה אומר שעלינו לוותר. עלינו פשוט לפנות אל הילדים שלנו בשפה החדשה המוכרת להם, ולהכיר להם דרכה את הילדות שלנו. האתגר העומד לפנינו הוא רק "למשוך" את הילדים להתנסות במשחקים. מכאן ואילך, הרי ברור שהם ייהנו וישתפו פעולה.

והשפה הכי נגישה ומובנת לדור הצעיר היא דרך המסכים. "ננצל" את המדיום המוכר והנגיש לילדים הצעירים ודרכו נמחיש להם משחקים הקוראים להם לצאת מהמסך. נראה להם סרטונים ותוכניות הממחישים משחקים ספורטיביים כמו תופסת או גומי וקלאס, משחקי חברה כמו דג מלוח או חמש אבנים ואפילו נציג להם משחקי דמיון והומור. ברגע שהילדים יראו בצורה מוחשית כיצד נראה המשחק וכמה הוא מהנה, לא יהיו להם כלל חסמים והם ירצו להתנסות ולהשתתף בשפע המשחקים שנציע להם. כך נוכל ליהנות גם מהצפייה המשותפת, לשוחח על התכנים שראינו ביחד וגם ליהנות, כמובן, מהפעילות הפיזית והחברתית של המשחק המשותף.

ככל שהילדים שלנו יהיו חשופים לשפע גדול יותר של משחקים והפעלות, כך גדל הסיכוי לחזרתם של משחקי הילדות מהעבר לחיי ילדינו בהווה. בסופו של יום, כולנו, ילדים ומבוגרים, אוהבים לזוז, לשחק עם חברים ולהפעיל את הדמיון. אנחנו רק צריכים את המוטיבציה להתחיל. ברגע שהתחלנו, אנחנו כבר לא רוצים להפסיק.

בעונה החדשה של "מיכל הקטנה והמפלצות" שעולה בימים אלו בערוץ הופ! כל פרק יעסוק בפעילות פשוטה אחרת, מספורט, משחקי דמיון ועד משחקי ילדות

לאה שטרן היא מרצה ומנחת הורים, מוסמכת מכון אדלר, ויועצת הורות של קבוצת המדיה הופ!