אזהרת טריגר: אזהרות טריגר לא באמת עובדות

אם אתם נמצאים ברשתות החברתיות (מי לא?) בוודאי יצא לכם להתקל בכיתוב "אזהרת טריגר" שמקדים פוסטים שתוכנם עלול להיות רגיש או קשה, למשל: "טריגר: הפרעות אכילה", "טריגר: תקיפה מינית" וכדומה.

מטרת הכיתוב הזה היא לתת התראה מוקדמת לקוראים, כדי שיוכלו להתכונן נפשית לתוכן שהם עומדים להיחשף אליו או להימנע ממנו מראש, במידה שמדובר בנושא רגיש מדי. במילים אחרות, מדובר באזהרה שמטרתה להגן על אנשים פגיעים מתוכן שעלול להוות "טריגר" ולהפעיל תגובה טראומטית או פלאשבק שעלולים לגרום להם מצוקה רגשית. אבל האם זה באמת עובד?

עוד בנושא:
הטעות הכי מסוכנת שהורים עושים ברשתות החברתיות
נומופוביה: האם כל העולם מפחד מהדבר הזה?
האם לא בודקים סם אונס אצל נשים ששתו אלכוהול?

שאלת יעילותן של אזהרות טריגר היא שאלה אקדמית מעניינת, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שיש לא מעט קמפוסים בולטים שבהם אזהרות טריגר הפכו לחלק מתכנית הלימודים. באוניברסיטאות כמו ברקלי, אוניברסיטת קליפורניה ובביה"ס לכלכלה בלונדון, חלק מהמרצים משתמשים באזהרות טריגר בתחילת השיעורים שלהם ולעתים אף מאפשרים לסטודנטים להיעדר משיעורים מסויימים שתוכנם עלול להיות רגיש. כאשר הרציונל מאחורי המדיניות הזאת הוא הרצון להמנע מ"הפתעות לא נעימות" עבור סטודנטים מסויימים ויצירה של מעורבות גבוהה יותר של סטודנטים אחרים בשיעורים, עקב כך.

ואולם, יש גם ביקורת על המדיניות הזאת, שגורסת שאזהרות טריגר בפתחן של הרצאות באקדמיה מהוות איום על החופש האקדמי. טענת המתנגדים היא שהאזהרות הללו חותרות תחת המטרה ומאפשרות לסטודנטים להישאר בתוך בועה מוגנת במקום להתמודד עם פחדים ורעיונות מאיימים.

בסדרה של ניסויים ומחקרים שנערכו לאחרונה באוניברסיטת מישיגן בארה"ב, החליטו כמה חוקרים לבדוק כיצד בדיוק משפיעות אזהרות הטריגר על תגובותיהם של אנשים. "סקרים מראים שאזהרות טריגר הופכות ליותר ויותר נפוצות, אך כמעט שאין מחקרים שבדקו האם הן גורמות לאנשים להרגיש טוב יותר או שהן פשוט מעודדות הימנעות מתכנים", אמרה איזי גיינסבורג, מובילת המחקר ודוקטורנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן בראיון לאתר מדיקל דיילי.

במחקר הראשון השתתפו 80 בני אדם, שהתבקשו לדווח על התגובות הרגשיות וההתנהגותיות שלהם כאשר קיבלו אזהרה טרם שנחשפו לתוכן מסויים. המשתתפים סיפרו שהאזהרה גרמה להם לצפות לחוות חרדה גבוהה יותר עם קריאת התוכן. בנוסף, המשתתפים שסברו שאזהרות טריגר מגיעות ממניע מגונן, היו בסבירות גבוהה יותר להימנע מקריאת התוכן לחלוטין.

במחקר השני השתתפו 275 מתנדבים שלהם ניתנה הבחירה לצפות באחד משני סרטונים בדויים בהתבסס על כותרותיהם בלבד. גם כאן המשתתפים ציפו לחוש יותר חרדה בעת צפייה בסרטונים שהכילו אזהרת טריגר בהשוואה לסרטונים שלא הקדימה אותם אזהרה כזאת. במחקר השלישי והאחרון השתתפו קרוב לאלף מתנדבים ובו נמצא שאזהרות טריגר שהופיעו לפני טקסטים שניתנו למשתתפים לקריאה, גרמו להם לצפות לחוות יותר מצוקה רגשית, אך עם זאת הן גם הפחיתו בפועל את שכיחותן של השפעות שליליות עקב הקריאה.

הממצא האירוני ביותר הוא זה שגילה שמשתתפים שסברו שמטרתן של אזהרות הטריגר לגונן על הקורא, לא הרגישו טוב יותר לאחר החשיפה לתוכן מאשר משתתפים שלא קיבלו אזהרת טריגר לפני שנחשפו לאותם תכנים בדיוק. משמעות הדבר היא שאזהרות טריגר לא ממש עוזרות, וזה נכון במיוחד דווקא למי שסבורים שהן עוזרות. הבנתם את האירוניה?

אולם, לדברי החוקרת גיינסבורג, הדיון בסוגיה המעניינת הזאת רק החל, משום שממצאי המחקרים שלה הם רק קצה הקרחון בכל הנוגע לאופן שבו אזהרות טריגר משפיעות על תגובתם הרגשית של בני אדם.