מאיזה גיל כדאי ללמד ילדים לשחות?

בסרטון: שימו לב - ילדים יכולים לטבוע גם מחוץ למים

רוב המשפחות הולכות לבלות את החודשיים הקרובים בעיקר בים ובבריכה, כי זו הדרך היחידה לנצח את החום. וזו גם בדיוק העונה שבא הורים רבים רוצים ללמד את הילדים שלהם לשחות, כדי שהם יוכלו להיות עצמאיים יותר, וכמובן בטוחים יותר. אז באיזה גיל כדאי להתחיל ללמוד לשחות, איך מתמודדים עם חרדת מים, ומתי ניתן להשאיר את הילדים לבד במים? הנה כל התשובות.

עוד בנושא:
האם שחיית תינוקות באמת מועילה?
רגע לפני שקופצים למים: מדריך רפואי לעונת הרחצה
כלור בבריכות השחייה: איך הוא משפיע על הבריאות שלכם?

אז באיזה גיל מומלץ ללמוד שחייה? התשובה לשאלה הזו תלויה במטרה שלכם. אם אתם רוצים ללמד את הילד לשרוד במים, להיות בטוח בעצמו ולהצליח להסתדר בלי מצופים - ניתן לשלוח את הילד ללמוד שחייה כבר מגילאי 4.5-5. אם המטרה היא ללמד סגנון שחייה מסוים (חזה או חתירה) בצורה נכונה - כדאי להתחיל בגילאי 6-7.

באופן כללי, הטכניקה בשנים הראשונות לא מאוד חשובה, המטרה העיקרית בלימודי השחייה בגילאים נמוכים היא שהילד יהיה מסוגל לבלות במים בצורה בטוחה ולהחזיק את הראש מעל המים.

בגילאי 4.5-5 ניתן ללמוד טכניקת שחייה פשוטה המשלבת בין שני סגנונות השחייה המוכרים לנו - שחיית חזה וחתירה. הטכניקה משלבת בין תנועת הידיים של שחיית החזה, בעוד תנועות הרגליים זהות לתנועות החתירה. למה משלבים בין הסגנונות? כי תנועות הידיים של שחיית החזה משלבות נשימה עם הראש קדימה שהיא הדבר האינסטינקטיבי לילדים. זאת בעוד תנועת הרגליים מסגנון החתירה היא תנועה יותר פשוטה מבחינה מוטורית, בהשוואה לתנועה המורכבת של רגליים בסגנון שחיית החזה. לימוד בצורה הזו הינה דרך מהירה יותר לגרום לילדים לשחות ולשרוד במים העמוקים ללא מצופים.

בגילאי 6-7 (עדיף במהלך או בסיום כיתה א') הרמה ההתפתחותית של הילד מאפשרת תהליך קליטה מהירה יותר של מסגרת תנועות הידיים והרגליים ובדרך כלל הילד בוגר יותר ומסוגל להבין מה מבקשים ממנו, לבצע את התרגילים ולשתף פעולה.

אל תדחפו את הילד להתחיל ללמוד לשחות אם הוא לא רוצה. התנהגות כזו מובילה בדרך כלל ליצירת התנגדות אצל הילד. זכרו שהמטרה היא שהילדים ייהנו מהתהליך וירצו להמשיך לשחות גם לאחר מכן.

בנוסף, חשוב לא לדחוף את הילד להתחיל ללמוד שחיית חזה לפני גיל 6, לעיתים גם לא לפני גיל 6.5. הסיבה לכך היא חוסר בשלות. הילד עדיין לא התפתח מספיק מבחינה קוגניטיבית והתוצאה תהיה הרבה פחות טובה אפקטיבית בטכניקה של רגליים חתירה.

בזמן שיעורי השחייה הקפידו על תפקידכם כהורים: שבו בצד, עדיף רחוק ואל תתערבו במהלך השיעור. דיבור עם הילד, גם זעקות עידוד, עשויות לגרום לילד לתת תשומת לב להורה ולא למדריך. ישנם הורים שנוטים גם לתת הוראות לילד תוך כדי השיעור, וזה מאוד (מאוד) לא מומלץ. הילד לומד שבעל הסמכות בבריכה הוא ההורה ולא המדריך, ומאותו רגע ואילך לא משנה מה המדריך יגיד הילד יפנה להורה.

יש לא מעט ילדים שלא מוכנים להיכנס למים. החרדה מפני המים יכולה לנבוע משתי סיבות עיקריות: תחושת הקרירות הזרה של המים או היעדר ביטחון. ככל שהילד נחשף בגיל צעיר יותר למים, כך הוא יתרגל אליהם מהר יותר.

חשוב להבין כי ברוב המוחץ של מקרי חרדת מים, הפחד והחרדה אינם נולדים אצל הילד אלא מועברים מההורה. גם ילד שחווה חוויה של "כמעט טביעה" יכול לצאת ממנה ללא פגע נפשי אם התגובה ההורית תהיה רגועה. הילד לומד להילחץ מסיטואציה מסוימת כאשר הוא רואה את ההורה נלחץ.

לכן, להורים יש תפקיד קריטי ומכריע בנושא. כאשר הורה משנה את הלך המחשבה ולומד להירגע ליד הילד ולשדר בטחון, הילד יספוג את הגישה במהרה והדרך לשחייה עצמאית תהיה קצרה.

כאשר מדריך עובד עם ילד בעל חרדת מים זה עניין של שבירת מחסומים, ולא ניתן לומר מראש כמה זמן ייקח התהליך. זהו עניין סובייקטיבי והעבודה היא בעיקר עבודה פסיכולוגית שמטרתה לגרום לילד להבין כי במים יש מספר כללים שעובדים אצל כולם ואם ניישם אותם, נשחה ללא בעיה.

מומלץ להשתתף בקורס שחייה ראשוני פעמיים בשבוע ומעלה. המורכבות שבשחייה מובילה לכך שלמידה של פעם בשבוע לא נותנת הרבה מבחינת שיפור טכני או שיפור בכושר. לכן, לכל סגנון מוקדשים בין 2-3 חודשים, ומומלץ להירשם לחוגים בני שניים-שלושה שיעורים בשבוע.

לפתח סגנון שחייה אחד בפני עצמו לוקח לרוב שנה שלמה (במיוחד בגיל 6-7). שחייה הינה ענף מדויק מאוד המצריך יכולות ריכוז והבנה טכנית ברמה גבוהה. הלמידה הבסיסית נועדה להקנות ביטחון ויסודות לסגנון גס אך נכון.

חשוב לדעת שתהליך למידת השחייה לא מסתיים עם סיום הקורס הראשוני, מומלץ להמשיך לתרגל עם הילד שחייה במים עמוקים באופן עצמאי. הטכניקה פחות חשובה כיוון שלוקח לה הרבה זמן להתבסס אך חשוב להמשיך ולתרגל ביטחון במים עמוקים. למרות הגישה המקובלת בנושא, שחייה היא אינה כמו לרכב על אופניים לכן, מי שלומד שחייה בקיץ ולא ממשיך בחורף, בקיץ הבא כנראה יצטרך ללמוד מחדש.

אין גיל שבו מומלץ להשאיר ילד לבד ללא מצופים, רצוי לבחון את מידת הביטחון העצמי של הילד בסיטואציה וכמובן להיוועץ במדריך. כאשר הילד מוכיח לנו שהוא מסוגל להסתדר לבד, ניתן לשחרר ולהשגיח עליו מהצד. הכל תלוי בתהליך שהילד עבר בשיעורי השחייה ובעיקר בשלב הורדת המצופים. זכרו, אם הילד הוריד מצופים במהלך שיעורי השחייה, לא מומלץ לשים לו מצופים כאשר אתם איתו בבריכה שלא במסגרת השיעורים. מעשה כזה, עלול להחזיר את הילד אחורה וגורם לו להסתמך על ההצפה.

ליטל פלצ'יק היא מנהלת סניף ומאמנת שחייה במרכז אסף לשחייה וטיפול, קאנטרי גבעתיים