טרשת נפוצה היא מחלה עצבית אוטואימונית הפוגעת בעיקר באנשים צעירים, וככזו, מלבד במוטוריקה, בתחושות ובשיווי משקל, היא פוגעת פעמים רבות גם בקוגניציה. במרכז לטרשת נפוצה בבית החולים שיבא מבקשים לאתר בשלב מוקדם ככל האפשר את ההידרדרות בתחום הקוגניטיבי, אם מתרחשת כזו.
עוד בנושא:
טרשת נפוצה: דרכי ההתמודדות כשהגוף תוקף את עצמו
לא מה שחשבתם: מה זה באמת טרשת נפוצה?
התרופה החדשנית שנותנת תקווה לאלפי ישראלים
פרופ' אחירון, איך מונעים את ההידרדרות הקוגניטיבית אצל חולי טרשת ובכלל?
"אחת מטכניקות שיפור הקוגניציה היא פתרון תשבצים, סודוקו, קריאה מרובה וכיוצא באלו. היום אנחנו מפעילים את הזיכרון באופנים אחרים מאשר פעם - הרבה דברים שמורים בטלפון הנייד, אנחנו מנווטים על ידי GPS ולא צריכים להיעזר במפות - ולכן הפעילויות האלו חשובות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחולי טרשת".
איך אתם עוזרים להם בזה?
"חברנו לחברה צרפתית בשם Happy Neuron. הם מפתחים משחקים מקוונים לחיזוק ולשימור היכולות הקוגניטיביות של המשתמשים. אנחנו אתר הבטא שלהם בנושא טרשת נפוצה. כל חולה מקבל קוד חינמי (למשתמשים רגילים השירות ניתן בתשלום) ונכנס למאגר של משחקים חביבים שנעים לשחק בהם. בחרנו עשרה משחקים שדורשים תכנון, עושר ורבלי, התמצאות במרחב ויכולות מתמטיות.
"כשחיפשתי חברה כזו נכנסתי להמון אתרים. למוצר של Happy Neuron היו שני יתרונות ברורים. הראשון - הם נותנים למשתמש ציון, השני - הם זוכרים את היסטוריית הפעילויות שלו".
"התוצאות נכנסות לבסיס נתונים של המרכז. אפשר לראות אם המטופל התאמן או לא, אם התרחשה אצלו ירידה או עלייה ביכולות. השיטה הזו מאפשרת לנו לאבחן ירידה קוגניטיבית הרבה לפני שהמטופל ער לה. אנחנו משתמשים בטכניקה מאוד מאוד רגישה ומאתרים חריגה בקונסיסטנטיות של הקוגניציה באמצעות מעקב אחר הציונים שמטופל מקבל על המשחקים. אם הוא מקבל לאורך זמן ציון גבוה ופתאום מקבל ציון קצת פחות גבוה, נדע שיש בעיה. אנחנו גם רואים מי מתאמן ומי לא ויכולים לעודד את מי שקצת פחות משקיע בזה".
איך זה עובד? איך המשחק משפיע על המחלה?
"אנחנו יודעים היום שקבלה של גירוי הדורש פתרון בעיה מעודדת יצירה של רשת נוירונלית במוח שמגיבה טוב יותר לפגיעות פוטנציאליות. ככל שנפעיל יותר אזורים במוח נחשל אותו והוא יהיה עמיד יותר בפני פגיעה נוירולוגית. עיסוק בפתרון בעיות מייצר עוד ועוד רשתות נוירונליות".
ויש לזה השפעה על העמידות בפני פגיעה ביכולות המוטוריות?
"לא, אבל מה שמעניין הוא שזה כן עובד בכיוון ההפוך - פעילות גופנית משפרת את הקוגניציה, וזה ממש לא מובן מאליו. כשאנחנו הולכים, רצים, עושים יוגה או פילטיס - אנחנו כנראה מפעילים אזורים במוח שאחראיים על מציאת פתרון. גם כאשר אנחנו עושים פעולה יומיומית כמו הליכה, אנחנו צריכים לחשוב עליה ולתכנן אותה. בעצם אפשר לומר שאי אפשר להפריד את האלמנט הקוגניטיבי משום דבר שאנחנו עושים. אפילו כאשר אנחנו אוכלים, אנחנו מתכננים את גודל הביס, את פתיחת הפה, את החזקת הכפית. תוך כדי מוטוריקת היד ושרירי הלעיסה מתרחשת גם מוטוריקה בשרירי המוח".
איך זה בעצם עובד? איך מעודדים את המטופל לשחק?
"במסגרת העבודה המחקרית ביקשנו תמיכה מחברת מרק סרונו והם ראו בזה אופציה לעזור למטופלים באופן מאוד רחב והכניסו את המשחק לשגרת ההזרקות של התרופה. לחולה שמזריק לעצמו את התרופה יש קונסולה - מכשיר מעקב אחר ההזרקות - שמראה לו אם ההזרקה הייתה מוצלחת, כמה הזרקות הוזרקו וכו', ומערכת המשחקים שולבה בקונסולה הזו. אני מקווה מאוד שהטכנולוגיה הזו תעבור גם לטלפונים הניידים, ואז אפשר יהיה לשבת ברכבת או באוטובוס ולהתאמן".
איך זה משפיע על המטופלים מבחינה פסיכולוגית?
"המשחקים הם זירה של שיפור ותקווה בתוך עולם שאיננו חיובי כל כך - עולם המחלה. המטופלים רואים שיפור, עוסקים בפעילות יצירתית. לחיווי החיובי עצמו יש אלמנט מיטיב. לא צריך יותר מחצי שעה, פעמיים בשבוע כדי לשפר את המצב, והמשתמש רואה לאורך זמן את גרף השיפור שלו. זה מאוד מעודד, כי גם מישהו שמצבו מצוין יכול לטפס עוד קצת לכיוון פסגת האוורסט".