אישה שנולדה ללא וגינה הפכה לראשונה שעברה ניתוח שיקומי פורץ דרך, במסגרתו יצרו עבורה המנתחים וגינה מעור של דג. ג'וסלין מריניו, בת 23 מברזיל, עברה את ניתוח השחזור הווגינלי באפריל בשנה שעברה, לאחר שנולדה עם תסמונת מאייר-רקיטנסקי, שמתאפיינת בהתפתחות לא תקינה של איברי הרבייה הנשיים. מריניו נולדה ללא צוואר רחם, שחלות ורחם, ופירוש הדבר שהיא לא תוכל להביא ילדים לעולם.
הניתוח, שבוצע באוניברסיטה הפדרלית בסיארה, כלל יצירת פתח במקום שבו היתה אמורה להיות הווגינה של מריניו באופן טבעי (לו היתה מתפתחת), והחדרת תבנית בצורת נרתיק שהדופן הפנימית שלה מצופה בעורו של דג מים מתוקים בשם טילפיה (tilapia). לאחר הניתוח, עור הדג נספג אל תוך הגוף והופך להיות רקמה שמצפה את תעלת הנרתיק.
עוד בנושא:
ניתוח נדיר בישראל: פין מלאכותי יורכב ויושתל בטרנסג'נדר
הגבר עם איבר המין הגדול בעולם מואשם ברמאות - ע"י הגבר שבמקום השני
האם בקרוב נראה השתלות רחם גם בישראל?
לאחר אשפוז בן 3 שבועות בבית החולים, מריניו שהיא הראשונה מבין ארבע מטופלות שעברו מאז את ההליך הכירורגי השיקומי, שוחררה לביתה ולדבריה, היא מרוצה מאוד מהתוצאות. "יצאתי עם המשפחה והחברים והרמנו כוסית לחיי הווגינה החדשה שלי!"
מריניו היתה שרויה בדיכאון לפני הניתוח משום שסברה שבשל מצבה לא תוכל לעולם לקיים מערכת יחסים אינטימית. אך מאז הניתוח היא הצליחה כבר לקיים יחסי מין בפעם הראשונה בחייה עם בן זוגה זה יותר משנה. "זה היה רגע נפלא והכל עבד באופן מושלם. לא הרגשתי שום כאב, רק עונג גדול וסיפוק", שיתפה מריניו.
הקשקשים והריח מוסרים בהליך החיטוי
לפני השימוש הכירורגי, עובר עור הדג הליך ניקוי וחיטוי ולאחר מכן חשיפה לקרינה שמטרתה להשמיד וירוסים שעלולים להמצא בו. בתהליך הניקוי מוסרים מן העור כל הקשקשים וכן הריח האופייני של עור הדג, ומה שנותר הוא מעין יריעה דמויית ג'ל, שאותה ניתן לאחסן בהקפאה סטרילית עד שנתיים.
שיטת 'עור הדג' נחשבת לשיטה פחות פולשנית ליצירת נרתיק מאשר החלופה, שבמסגרתה נלקחים שתלי עור מאזור המפשעות של המנותחת. ד"ר לאונרדו בזרה, אחד הרופאים בבית החולים שבו בוצע הניתוח, אמר (על האפשרות השנייה) כי "מדובר בניתוח ארוך וכואב, שכן המנותחת צריכה להתאושש מהחתך הגדול שמבוצע בה במסגרתו והצלקות (באזור ממנו נלקחו שתלי העור) עלולות להראות מאוד לא טוב. לעתים ישנם גם מצבים של כאב וחוסר נוחות ברקמה המשוחזרת".
לניתוח שבו משתמשים בעור הדג יש החלמה קצרה יותר, ללא צלקות נראות לעין וללא סיכון לדחיית השתלים או לזיהומים. לרוב, המנותחות יכולות ללכת בכוחות עצמן 12 יום לאחר הניתוח, כאשר בשלב זה מוחלפת התבנית ששומרת על צורת הנרתיק בחלופה נוחה יותר, שעשויה מספוג או סיליקון. בשיטת הניתוח המסורתית המטופלים צריכים להשאר באשפוז במשך שבועות ארוכים ולמעשה ללמוד מחדש כיצד ללכת לאחריו.
"כדי ליצור את הווגינה החדשה אנחנו מפנים מקום בין השלפוחית לרקטום ומחדירים לתוכו תבנית עשויה אקריליק שמדמה את צורת הנרתיק, את התבנית מצפה עור הדג", הסביר ד"ר בזרה את מהלך הניתוח. "המכשיר צריך להשאר שם למשך 10 ימים כדי למנוע מקירות הנרתיק להסגר בחזרה. במהלך פרק הזמן הזה, עור הדג נספג והתאים ופקטורי הגדילה שמשוחררים על ידי הקרומים שלו, שדומים לתאי גזע, הופכים לרקמה תאית של המטופלת". בסוף התהליך עור הדג נטמע לחלוטין בגופה של המנותחת והופך לחלק ביולוגי ממנו. לדברי ד"ר בזרה, עור הדג מעודד צמיחת תאים והיווצרות כלי דם שבסופו של דבר יוצרים תעלה כמעט זהה לזו שקיימת בווגינה שהתפתחה באופן תקין.
הבחירה דווקא בעורם של דגי הטילפיה לביצוע ההליך הכירורגי נובעת מכמה סיבות: ראשית, מדובר בדג נפוץ בנהרות ברזיל וכן בחוות גידול. עורם של הדגים הללו מכיל רמות גבוהות של לחות ועשיר בקולגן, שמסייע מאוד בתהליכי החלמה וריפוי. בנוסף, עורם של דגים אלה נחשב לחזק ועמיד בפני מחלות באופן דומה לעור האנושי. בעבר נעשה שימוש רפואי בעורם של דגים אלה לריפוי כוויות חמורות, ללא צורך בתחבושות, שאותן יש להחליף בתדירות גבוהה.