חלק מהאנשים רק מחכים להזיז את הגוף ולהזיע קצת, בעוד שאחרים לא יכולים לסבול את ההרגשה הזאת. בעבור אנשים מסוימים מדובר בדרך טבעית לצנן את עצמם, בעוד שבקרב חלק קטן באוכלוסייה ניכרת הזעה כרונית שפוגעת באורח החיים ודורשת התערבות רפואית. כדי להבין עוד על המנגנון הכל כך מרתק הזה שמשפיע על כל כך הרבה היבטים בחיים שלנו, שוחחנו עם ד"ר אלכס אלטס, מומחה לרפואת עור.
אמנם אנחנו מרגישים את הזיעה בעיקר באזורים כמו בתי השחי, כפות הידיים, הרגליים והמצח, אך בלוטות הזיעה למעשה מכסות כמעט את כל אזורי הגוף וההפרשה מהן מתבצעת במשך כל שעות היום, לא רק במאמץ, אם כי בכמויות קטנות שבדרך כלל לא נרגיש בהן. "ויסות החום מתאפשר הודות לזיעה והוא חיוני לאיזון הטמפרטורה", מסביר ד"ר אלטס. לדבריו, הרכבה של הזיעה דומה לזה של הפלזמה, המרכיב הנוזלי בדם שלנו. זוהי תמיסה המורכבת ברובה ממים ומכילה גם כמויות מזעריות של נתרן כלורי ושתנן.
למה "זיעה של לחץ" מסריחה יותר?
את התופעה הזאת אתם ודאי מכירים - במצב מלחיץ במיוחד, כמו למשל לפני פרזנטציה חשובה או ראיון עבודה גורלי, אתם לפתע מתחילים להבחין בעיגולים מתחת לבית השחי ובריח חריג - שלא מורגש כשאתם מזיעים בטמפרטורה קיצונית או אחרי פעילות גופנית מאומצת. מתברר שאתם לא מדמיינים את זה וזיעה כזאת היא חלק ממנגנון אחר שלא נועד לקרר את הגוף.
"בלוטות הזיעה מתחלקות למעשה לשני סוגים עיקריים - בלוטות אקריניות, אשר נועדו לקרר את הגוף ומפוזרות בכל אזוריו ובלוטות אפוקריניות הממוקמות בעיקר בבתי השחי, במשפעות, בטבור ובפי הטבעת", מספר ד"ר אלטס. לדבריו, הבלוטות האלו מפרישות זיעה בין היתר במצבי לחץ או התרגשות וההסבר לכך, תאמינו או לא, קשור לאבות הקדמונים שלנו. "את הבלוטות האלו ירשנו מהאדם הקדמון ובעבר היה להן ערך רב יותר", הוא מסביר. "ככה ידעו בני אדם להרחיק מעליהם מינים אחרים, ומנגד - לגרום למשיכה של בני זוג פוטנציאליים מהמין שלהם. בעידן של היום כמעט אין בהן צורך, אבל הן קיימות וזה דבר שצריך להתמודד איתו".
בלוטות אלו מהוות פחות משני אחוזים מכלל בלוטות הזיעה בגוף ונטרול שלהן אינו משפיע על היכולת של הגוף לקרר את עצמו. "הזיעה המופרשת מהבלוטות האפוקריניות סמיכה יותר מהזיעה שנועדה לקרר את הגוף. את ההפרשה מפרקים חיידקי קרינובקטר ותוצר הפירוק הוא הגורם המרכזי לריח הבעייתי ולא הזיעה עצמה", הוסיף.
איך מוגדרת הזעת יתר?
לדברי ד"ר אלטס, חשוב להבחין בין שני גורמים שונים להזעת יתר. "הזעת יתר משנית היא מצב שבו הזיעה היא ביטוי לבעיה רחבה יותר - שעלולה לנבוע ממצבים נפשיים או גופניים חריגים כמו תפקוד מוגבר של בלוטת התריס, אנמיה ובמקרים קיצוניים אפילו סרטן. הסוג הנפוץ יותר של התופעה, המוגדר כ'הזעת יתר ראשונית', מאובחן בקרב כשמונה אחוז מאוכלוסיית העולם, כאשר שלושה אחוזים מהאוכלוסייה יחוו הזעה חריגה באזור בתי השחי".
ד"ר אלטס מדגיש שעל אף שהבעיה הזאת רחבה ממה ששיערו בעבר, אנשים רבים יכולים להעביר חיים שלמים של סבל בלי לחשוב לפנות לרופא. "בגלל שההזעה יכולה לשקף מצב בריאותי שעלול גם לסכן אותנו, חשוב להתייחס אליה כאיתות בעל חשיבות, לבחון את המקור שלה ולטפל בה במידת הצורך", אמר. את הבירור הוא ממליץ לעשות ראשית אצל רופא משפחה שיבצע בדיקות שונות שאינן פולשניות כדי לקבוע את הסיבה להזעה ויפנה את הפציינט לקבלת טיפול ממוקד.
איך מטפלים בהזעת יתר?
הטיפול בתופעה מחולק לדרגות שונות על פי מידת החומרה, ההשפעה על אורח החיים וההצלחה של טיפולים קודמים. "בשלב הראשון נתאים תכשירים אנטיפרספירנטים", מסביר ד"ר אלטס. "אלו דאורדורנטים שיכולים להפחית את כמות ההזעה בבלוטות. החיסרון בהם הוא שרובם מבוססים על מלחי אלומיניום שעלולים לגרום לגירוי שיפריע למטופל לא פחות מההזעה. ישנם גם טיפולים בגלי רדיו או חשמל באמצעות מכשירים לשימוש ביתי. טיפולים אלו נחשבים יעילים אך עשויים להיות לא נעימים. אפשרות נוספת היא לשקול להסיר בניתוח את עצב הסימפטטיק, שמשפיע על הזעת יתר באזור מסוים בגוף, אולם טיפול זה כרוך בסיכונים וחשוב להיוועץ עם רופא כדי להבין את כלל ההשלכות שלו.
ד"ר אלטס מקפיד להציג למטופליו גם אופציה נוספת לטיפול בהזעת יתר, באמצעות הזרקה של חומר ממשפחת הבוטוליניום שחוסם את הבלוטות האחראיות להזעת יתר. זהו טיפול שאורך עד רבע שעה ונחשב פשוט ויעיל.
לדבריו, הטיפול לא כרוך בתופעות לוואי למעט כאב מקומי בעת הדקירה, שניתן לטפל גם בו באמצעות חומר מאלחש או הרדמה מקומית. התוצאות מורגשות כבר כשבוע לאחר הטיפול ונמשכות כשישה חודשים ולעיתים אף יותר. "הטיפול הזה יכול להפחית את הזעת היתר בשיעור שנע בין 50 ל-75 אחוזים באופן רשמי, כאשר המטופלים מדווחים על כך שאינם מרגישים כלל את הזיעה ביחס למה שחוו בעבר", סיכם.
בואו לבדוק האם ייתכן שאתם סובלים מהזעת יתר
תוכן המאמר הינו כללי ואינו בא להחליף התייעצות עם הרופא המטפל
מומלץ לבצע המשך בירור המצב הרפואי ולפנות הרופא המטפל. לרשימת רופאים לאבחון וייעוץ לחצו כאן