יום השואה הוא יום לא פשוט להורים. זה לא קל לנסות להסביר לילדים שלכם מהי שואה, ולהעביר להם את המסרים המורכבים של היום הזה. עם זאת, מדובר גם בהזדמנות להתחבר למקורות המשפחתיים שלנו, לשורשים מהם ינקנו את ה-DNA המשפחתי שלנו. יום השואה מלמד, בין היתר, כי בזכות הקשר עם העבר שלנו והיכולת להעביר את הסיפור שלנו הלאה - אנו משמרים את הסיפור המשפחתי ומשאירים אותו חזק ונצחי. ומה זה קשר בין דורי אם לא הקשר לסבא וסבתא.
עוד בנושא:
"הם הרגו גם ילדים?" – איך להסביר את יום השואה לילדים
צלילים יכולים לשקם את הדי הגטו
לי לא יצא להכיר את סבי וסבתי מצד אמי. שניהם שרדו את השואה אחרי שאיבדו את משפחותיהם, ולאחר השואה הכירו, נישאו ואמי נולדה. הם הלכו לעולמם כשהייתי תינוקות. כילדה, דור שלישי לשואה, חוויתי את השואה האילמת, הלא מדוברת. אמי מיעטה לדבר על הנושא וסיפרה כי גם אמה, סבתי, לא דשה בכך, כמו הרבה ניצולים. כילדה התרפקתי על כל בדל מידע בנושא השואה. עניין אותי לדעת מי היו סבא וסבתא, איך הם הצליחו לחיות ולשרוד, איך הם הרגישו לאבד את משפחתם. כאשר לא קיבלתי מידע, הדמיון שלי החל לעבוד שעת נוספות והחשש סביב יום השואה התעצם. אני מאמינה כי אם התקשורת בזמנו הייתה פתוחה יותר, אמי הייתה יודעת יותר וכך גם אני. כך הקשר שלי לסבים שלי, לסיפור חייהם, לסיפור המשפחתי - יכול היה להיות קרוב ואינטימי יותר.
ב-2018 הקשרים עם סבא וסבתא קצת אחרים
בימנו, סבים וסבתות נוטים להיות מאוד עסוקים. חלקם אמנם עוזרים לילדיהם בטיפול היומיומי בנכדים, אך הם גם אנשים עצמאיים וצעירים ברוחם, לעיתים עדיין עובדים ובעלי לוח זמנים צפוף. גם סוגי הקשר משתנים ממשפחה למשפחה. יש סבים וסבתות המהווים שותפים מלאים בחיי הנכדים ובחינוכם, ואחרים מחליטים להיות פטורים מנושא החינוך, וממקדים את הקשר בפינוק הנכדים ובצבירת רגעי קירבה, חום והנאה איתם.
הקשר בין הנכדים לסבא וסבתא הוא קשר שיכול להיות מיוחד במינו. זהו קשר קרוב מאוד, ולקרבה יש מורכבות. ההחלטה על אופי הקשר וטיבו מונחת על פי רוב על כתפי ההורים. ההורים נדרשים לאפשר לעוד מבוגר משמעותי להיות נוכח בחיי ילדיהם. בנוסף יש צורך להניח בצד, באופן מודע, את המטענים שיש לנו לא פעם על ההורים שלנו (הסבים והסבתות) ולחשוב על הגבולות שנרצה בקשר של הילדים עם הסבים והסבתות.
הקשר עם סבא וסבתא מאפשר לילדים להרחיב את מעגל המבוגרים המשמעותיים סביבו. ככל שיש יותר מבוגרים משמעותיים סביב הילד, הוא חווה מספר גדול של אנשים קרובים אליו, שונים, מגוונים, כשכל אחד מהם יכול להאיר אצלו נקודות אחרות ולתרום לו באופן שונה. בנוסף הנכד זוכה לקבל חום ואהבה נוספים מעבר למה שההורים מעניקים.
אז איך משפרים את הקשר עם הנכדים?
1. הכניסו בשגרה, בתדירות המתאימה למשפחה שלכם, פגישה עם הסבים. מוטב שאתם "תיעלמו" בזמן זה ותאפשרו להם להיות לבד בזמן זה ללא התערבויות. מהמקומות הללו מתחיל להיווצר הקשר המיוחד. ללא תיווך, שלכם, ההורים.
2. אפשרו לסבים להיות משמעותיים. העצימו את המקומות בהם הם יכולים לעזור עם הנכדים והודו להם על כך. סבתא שיודעת צרפתית, לדוגמה, תוכל לעזור לנכד בשיעורי הבית ולהיות לו שותפה בלמידה חווייתית של השפה.
3. כאשר תודו לסבתא על כך שעזרה לנכד ובאופן עקיף גם לכם (ואולי חסכה איזה שיעור פרטי על הדרך), הוא ילמד מההערכה שלכם כלפיה. כך גם ההערכה שלו תגדל.
4. עודדו "שעות סיפור" משפחתיות. אלו זמנים מיוחדים בהם המשפחה מתכנסת לארוחה שבסופה מנתבים את השיח להעלאת חוויות משפחתיות משותפות ולשיחות על העבר. לעיתים סבא וסבתא לא מרגישים נעים לשוב ולדוש בהיסטוריה ובהעלאת סיפורים. ברגע שאתם, כהורים, תישאלו ותהיו סקרנים לשבת ולשמוע את הסיפורים - ילדכם ילמדו מכם. המסר יהיה: סבא וסבתא יכולים לספר לנו דברים שאנחנו לא יודעים על המשפחה שלנו בעבר ועל איך חיו פעם, וזה נותן הרבה כבוד להיסטוריה המשפחתית.
5. גם סבא וסבתא מבוגרים, חולים ופחות פעילים מהווים חלק משמעותי מהמשפחה. הביקור השבועי שלנו אצלם בצירוף הנכדים יכול להעביר מסר חשוב: אנחנו לא מוותרים על אף אחד במשפחה. כולם חשובים לנו. יגיע היום וגם אנחנו נהיה סבים וסבתות ונרצה שילדינו יבקרו אותנו ביחד עם ילדיהם.
יעל אברהם היא מנחת משפחות וקבוצות הורים במכון אדלר, מתמחה בשיפור יחסי הורים-ילדים