פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הם הרגו גם ילדים?" – איך להסביר את יום השואה לילדים

      יום השואה הוא קשה להבנה והכלה אפילו עבור מבוגרים ועל אחת כמה וכמה עבור ילדים קטנים. עם זאת, דווקא התעלמות ממנו עלולה לעורר חרדה גדולה יותר בילדים. כך תתאימו את ההסברים והתשובות לגילו של הילד

      אנדרטה לקורבנות השואה בברלין, גרמניה (ShutterStock)
      הילדים חווים בדרכם את האווירה שכולנו שותפים לה. אנדרטה להנצחת קורבנות השואה בברלין (צילום: shutterstock)

      יום השואה הוא נושא מורכב ורגיש וכזה שקשה מאוד להבינו. ילדים קטנים חווים, כל אחד בדרכו, את האווירה שכולנו שותפים לה. הורים ואנשי חינוך שואלים את עצמם האם מתאים וראוי לחשוף ילדים צעירים בגיל הגן לתכני יום השואה? האם אין כאן חשש ליצירת טראומה, חרדות ופחדים מיותרים? ובכלל, כיצד לחשוף את הילדים לתכנים בצורה נכונה?

      דווקא התעלמות מוחלטת מתכני היום וניסיון לטייח את התכנים שעומדים בבסיסו היא זו שעשויה ליצור חרדות מיותרות. ילדים זקוקים לוודאות. ילדים בגיל הרך (גילאי 3-6), נחשפים לצפירה ולדומיה שבאה בעקבותיה, לטקסים ולתכניות הטלוויזיה, ואף שומעים מפי הגננת וחבריהם לגן את סיפורי ההיסטוריה. אין באמת אפשרות למנוע מהילדים לשמוע על משמעות היום, ולכן חשוב שאנו ההורים נתווך ונסביר להם על כך, נענה לשאלותיהם בשפה קלה ופשוטה ובהתאם לגילם ולבשלותם הרגשית.

      עוד בנושא:
      איך להסביר את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לילדים
      כך טסו ילדים חרדים להרוג את היטלר בחלל

      אמא וילדה משוחחות (ShutterStock)
      התעלמות מוחלטת מתכני היום או ניסיונות טיוח עלולים ליצור חרדה מיותרת (אילוסטרציה: shutterstock)

      האחריות על לימוד השואה נמצאת בידי הגננת והלימוד נעשה בגילאי 4 ואילך. בקרב ילדים בגילאי 3, לא נלמד נושא השואה ורק נעשית הכנה ליום זה תוך התייחסות מינימלית לצפירה ולדקה דומיה והנחת נר זיכרון על השולחן בכניסה לגן. רצוי שהורים לילדים בגילאי 3-6 יערכו הכנה נוספת בבית, על כך שבמהלך שעות הגן תהיה צפירה והם יצטרכו לעמוד דקה דומיה 'לזכר יהודים שמתו לפני הרבה שנים' ושהגננת תסביר להם על כך.

      יש להכין את הילדים לקראת הצפירה. ישנם לא מעט ילדים ששמיעת הצפירה מעוררת בהם חרדה. יש לערוך עם הילדים את ההבחנה בין צפירה לאזעקה, תוך הבנת הדומה והשונה ביניהן. עם זאת, יש להמשיך עם הילדים ביום מעין זה את סדר יומם הרגיל (למעט זמן הצפירה). יש לאפשר להם לשחק כרגיל תוך שמחה רגילה.

      איך לענות על השאלות הקשות של הילדים?

      בגיל 3 יש לתת פרטים מינימליים יותר, למשל – "ביום השואה אנחנו זוכרים אנשים שנפטרו לפני הרבה מאוד שנים". ובאם הילד שואל, יש גם כן לתת פרטים מינימליים ככל האפשר, להגיד שזה יום עצוב כי לפני הרבה מאוד שנים מתו אנשים בארצות רחוקות. וכדי לזכור אותם אנחנו מדליקים נר זיכרון ותהיה צפירה. זאת מכיוון שכל פרט שיוסיפו לילדים בגיל זה עלול לעורר בהם חרדה, לגרום לקימה בלילה ולבהלה.

      קיר תמונות במוזיאון השואה בוושינגטון (ShutterStock)
      חשוב שהילדים ידעו שהיו חיים גם לפני הגטו. קיר תמונות במוזיאון השואה בוושינגטון (צילום: shutterstock)

      בגילאי 4 ואילך, ניתן למסור קצת יותר פרטים:

      "האיש הרע שהרג יהודים יכול לחזור ולהרוג גם אותנו?" – בשאלה כזו ניתן להסביר שהיה פעם איש רע שעשה דברים רעים לעם היהודי ולעמים נוספים, אך זה היה מזמן, בארץ רחוקה לפני שנים רבות, והאיש הזה כבר לא קיים ולא יכול לחזור. ואנו מציינים את היום הזה כדי שנזכור את זה תמיד ונקפיד להיות חזקים וטובים זה לזה. העיסוק ב'איש רע', כמו הדמויות הרעות האחרות הנזכרות בהיסטוריה היהודית, כמו אחשוורוש, פרעה ועוד, הוא משהו שמוכר להם והמידע הנוסף לפיו, האסון התרחש לפני שנים רבות ובארץ רחוקה, נועד להרחיק אותם בזמן ובמקום מהאירוע. ניתן להוסיף ולהדגיש את נושא ה"חזקים מול חלשים", ולהגיד שעכשיו זה לא יכול לקרות, שיש לנו מדינה משלנו, וצבא חזק, מה שפעם לא היה.

      "האנשים הרעים הרגו גם ילדים"? – במקרה זה, אנו מראש בוחרים שלא לענות על סיפורי מוות של ילדים אלא לענות על החיים, לתת דגש על סיפורי הצלה וגבורה. עלינו לשלב בתשובתנו אלמנטים של אופטימיות וגבורה. אפשר לספר על ילד בגילם, אך על הסוף להיות טוב. למשל- הילד ניצל ונתפס כגיבור בעיני הילדים (כדוגמת הילד הבורח בכל עת מהגטו כדי להשיג אוכל למשפחתו ומצליח להינצל). כך הילדים גם מזדהים עם הילד/הגיבור. כמו כן, ניתן לומר שהיום הילדים הם אנשים גדולים והם ניצלו ובגלל שהם היו קטנים הם הצליחו לברוח מהאנשים הרעים ולהסתתר.

      בנוסף, חשוב שהילדים ידעו שהילדים בתקופת השואה לא נולדו בגטו ושהיו להם חיים קודם לכן. ובכלל, שהייתה מציאות לפני החיים בגטו. מכאן הם יעשו השלכה שהילדים בסיפורי השואה, חיו במציאות נורמלית כשלהם כיום.

      ילדים אוכלים בבית הילדים האורתודוכסי גטו ורשה ( מתוך אתר יד ושם ) (מערכת וואלה! NEWS)
      אפשר לספר על ילדים בתקופת השואה, אבל בחרו סיפור עם סוף טוב (צילום: אתר מוזיאון יד ושם)

      בקרב כל הגילאים, יש להימנע מחשיפה לתכנים קשים העלולים לייצר חרדה ובהלה בקרב הילדים. אם בחרתם בסיפור כלשהו, או בחרתם לחשוף את הילד לסרט שצפיתם בו, חשוב מאוד לשים לב מה אומרים ואיך. יש להימנע מתיאורים קשים ומסיפורי זוועה קשים לעיכול עבור ילדים ושעשויים להבהיל ולהפחיד אותם. רצוי לספר בכלליות, ללא תיאורים גרפיים ועדיף לא לתאר אסונות שקרו לילדים ותינוקות. מידע כזה הוא עוצמתי ומאיים מדי, ומקשה על הילדים לשמור מרחק ממה שהתרחש בעבר ולחוש מוגנים במקומם כיום.

      משואה לתקומה כמסר - המסר החשוב שעל ההורים להתמקד בו הוא שאנשים שרדו למרות הכל והקימו את מדינת ישראל – "משואה לתקומה". יש לנו מדינה וצבא ואנחנו חזקים. הצבא שומר עלינו ולא יקרה לנו אסון כזה פעם נוספת.

      הכותבת היא ראשת המסלול לגיל הרך במכללה האקדמית אחוה