בווידאו: 5 עובדות על המוח
ב-18 באפריל 1955 הלך לעולמו אלברט איינשטיין, פיזיקאי פורץ דרך ומהפכני שגילוייו שלחו אדוות שהגיעו לכל קצוות הקהילה המדעית. איינשטיין מת בבית החולים פרינסטון בניו ג'רזי בעקבות מפרצת של אבי העורקים שהתפוצצה בחלל הבטן שלו.
זמן קצר לאחר מותו בוצעה בגופתו נתיחה לאחר המוות, באותו בית חולים. הפתולוג התורן שביצע את הנתיחה, אדם בשם ד"ר תומס הארווי - גמל בלבו בספונטניות לגנוב את מוחו של המדען ששינה את פני ההיסטוריה.
עוד בנושא:
מטורף: ככה נראה מוח על השפעת LSD
מצמרר: רופאים תיעדו פעילות מוחית כעשר דקות אחרי המוות
האם אתם בעלי מוח ימני או שמאלי?
בתחילה, איש לא שם לב לחסרונו של המוח של איינשטיין. ביום שלמחרת הנתיחה ובהתאם לבקשתו לפני מותו, גופתו של איינשטיין נשרפה בעיר טרנטון שבניו ג'רזי ואפרו פוזר מעל נהר הדלאוור. אולם, כאמור הגופה לא נשרפה בשלמותה, וחסרו בה המוח - שנגנב על ידי הארווי, ועיניו של איינשטיין שאת מקום הימצאן איש אינו יודע בוודאות גם היום.
בשלב מסויים, נודע לבנו של איינשטיין - הנס, כי גופתו של אביו לא היתה שלמה בעת שריפתה. חששותיו של הנס התגשמו כאשר הוא פתח את העמוד הראשי של עיתון הניו יורק טיימס שדיווח כי מוחו של אביו הוסר לצורך "מחקר מדעי".
תהילת המוח הגנוב
על פי דיווח שהתפרסם ב-BBC, ההערכות באותה תקופה היו שהארווי גנב את מוחו של אלברט איינשטיין מתוך כוונה לחקור אותו, לפרסם גילויים אודותיו ובכך לבנות לעצמו מוניטין בקהילה המדעית. בסך הכל מניע הגיוני ומובן לחלוטין, אם מתעלמים מההיבט הפלילי והמוסרי שכרוך בגניבת מוחו של אדם מת, ובפרט של אדם כמו אלברט איינשטיין.
על אף היותו איש מדע, איינשטיין מעולם לא ביקש או הצהיר שבכוונתו לתרום את מוחו למדע לאחר מותו. על פי המידע המצוי במוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון, איינשטיין אמר לכותב הביוגרפיה שלו רק שהוא רוצה שגופתו תישרף, כדי "שאנשים לא יבואו לסגוד לעצמותיי".
אם נדקדק בפרטים, יש לציין שבאותה תקופה הנוהג התמוה של לקיחת איברים מגופות של נפטרים לא היתה אסורה על פי חוק, אם כי זה ממש לא מהווה תירוץ עבור מי שעשו זאת מבלי לבקש ולקבל את משפחתו של הנפטר. כצפוי, בנו של איינשטיין השתולל מזעם עם היוודע דבר הגניבה, אולם בעקבות שיחה עם ד"ר הארווי (הגנב) הוא איכשהו השתכנע שהוצאת המוח מגופת אביו לצרכי מחקר היא הדבר הנכון והראוי לעשות לטובת הכלל.
240 חתיכות מוח על לוחיות זכוכית
עם זאת, הארווי לא חמק מעונש לחלוטין ובעקבות גניבת המוח הוא פוטר מעבודתו בבית החולים בניו ג'רזי, אך לאחר זמן מה הוא הצליח למצוא עבודה חדשה במעבדת ביולוגיה בוויצ'יטה. מוחו של איינשטיין הועבר על ידי הארווי למיקום כלשהו בפילדלפיה, שם הוא נחתך ללא פחות מ-240 חתיכות ששומרו על מאות לוחיות זכוכית. הארווי שמר את רוב הדגימות, אך כמה מהן נשלחו למוסדות מחקר שונים ברחבי ארה"ב.
דיווח נוסף מאותה תקופה טוען שבאותה שנה הארווי דאג גם לצלם את המוח שגנב ולאחר מכן הזמין ציור שלו, שצויר על פי התמונות שצילם. סיפור אחר טוען שהארווי איחסן את המוח בצנצנת סיידר מתחת למקרר הבירות שלו.
אך על פי שבסופו של דבר הארווי הורשה להמשיך להחזיק בתוכן הגנוב מגולגלתו של איינשטיין, הוא לא היה מנתח מוח ולא היה לו הידע המקצועי הדרוש כדי לחקור את מוחו של הגאון. וכך קרה שלמרות הסערה סביב גניבת המוח, מוחו של איינשטיין עמד וצבר אבק מטאפורי במשך רב, מבלי שאיש חקר או בדק אותו.
במרוצת השנים החלו לצוץ מדי פעם מחקרים אודות המוח. הראשון התפרסם בשנת 1985 ואחד נוסף זכה לפרסום בשנת 1999 בכתב העת המדעי הנחשב The Lancet - מהלך שהיכה גלים בשעתו. בגדול, מה שביקשו החוקרים לבדוק זה האם ישנו הבדל מבני במוחו של הגאון שהנפיק את כמה מהתגליות החשובות ביותר בתולדות האנושות, ביחס למבנה מוח רגיל.
המחקר שהתפרסם ב-1999 תחת הכותרת "המוח הייחודי של אלברט איינשטיין" ניסה לרדת לעומקה של "הסוגיה ארוכת הימים של התשתית הנוירו-אנטומית של האינטליגנציה" - כהגדרת החוקרים. אולם, הביקורת על אותו מחקר היא שהוא הצליח לפרק את הסוגיה הזאת במידה מועטה מאוד של הצלחה.
סגירת מעגל: המוח הוחזר לביה"ח שממנו נגנב
במשך זמן מה בקשות לראיונות, בקשות לצרכי מחקר, טירוף תקשורתי ואפילו כמה תקריות סוריאליסטיות עוד המשיכו לסוב את מוחו של איינשטיין. בשנת 1988 רישיונו הרפואי של הפתולוג הארווי נשלל, לאחר שהוא נכשל בבחינה מעשית במיזורי. בשלב מסויים הוא לקח איתו את המוח של איינשטיין לקליפורניה כדי להראות אותו לנכדתו של הפיזיקאי, אך לקראת סוף ימיו הארווי שב לפרינסטון, ניו ג'רזי וקצת לפני מותו בשנת 2007 הוא תרם את דגימות המוח שנותרו בידו לבית החולים המקומי - אותו בית חולים שבו מת איינשטיין וממנו גנב הארווי את מוחו.
מוחו של איינשטיין הוצג למשך זמן קצר במוזיאון הרפואה במרילנד, אך כיום ניתן לראותו רק במוזיאון מוטר ( The Mutter Museum), שמהווה חלק מקולג' הרופאים בפילדלפיה. אנה דודי, מנהלת מכון המחקר של המוזיאון והאוצרת הראשית שלו, אמרה בראיון לאתר IFLScience "באופן רשמי ולמיטב ידיעתי, אנחנו המקום היחיד בעולם שבו הציבור הרחב יכול לבוא ולחזות במוחו של אלברט איינשטיין כחלק מהתצוגה הקבועה".
לאחר כמה עשורים של המולה תקשורתית ומסעות ברחבי ארצות הברית, החלקים הנותרים ממוחו של המדען הדגול מצאו סוף סוף מנוחה. מפעם לפעם מתקבלות במוזיאון בקשות לבצע מחקר על פיסות המוח של איינשטיין - מחקר שבין השאר גם יפגום בהן כפועל יוצא - "אני דוחה את הבקשות הללו בנימוס", אמרה דודי.