ה"קוקוליצלי" (cocoliztli), מגיפה בלשון האצטקים, הכתה ב-1545, כ-25 שנה לאחר שהספרדים כבשו את האימפריה האצטקית. בתוך חמש שנים מתו מהמחלה כ-15 מיליון איש באזורי מקסיקו וגוואטמלה של ימינו, מה שהיווה כ-80 אחוזים מהאוכלוסייה באזורים אלו(!). גורם המחלה אינו ידוע. חוקרים שבדקו את ה-DNA בשיניהם של קורבנות המגיפה מציעים כעת שהגורם היה עשוי להיות מין תוקפני במיוחד של חיידק הס?ל?מו?נ?ל?ה, שגרם לדלקת מעיים חריפה וקטלנית.
מקורות ספרדים ואצטקים שתיעדו את המגיפה בזמן אמת או מעט לאחר מכן מתארים חולים שדם ניגר מפיהם, מאפם, מישבנם, ואפילו מהעיניים. חלקם מספרים על כאבי בטן עזים, שלשול וחום גבוה, ואחרים מזכירים גם פריחה וסימנים על העור. מהסיפורים אפשר ללמוד על המספר הבלתי-נתפס של המתים: "בערים ובעיירות הגדולות נחפרו שוחות עמוקות, ומהבוקר עד הלילה הכמרים לא עשו דבר מלבד לשאת את הגופות ולהשליך אותן לשוחות" כתב ההיסטוריון הפרנסציסקני חואן דה טורקמדה (de Torquemada).
עוד בנושא:
הסיפור המוזר של הכפר שבו ילדות קטנות הופכות לנערים
גוגל ארת' שומר על הבריאות של שבטים מבודדים באמזונס
כבר יותר ממאה שנה מנסים חוקרים לאבחן את הגורם האחראי לקוקוליצלי. חוקרים שונים הצביעו על נגיפים כמו חצבת, קדחת צהובה ואבעבועות שחורות; על חיידקים כמו ד?ב?ר ר?יאתי; ואפילו על טפיל המלריה. גם החיידק סלמונלה אנטריקה (Salmonella enterica), שגורם למחלות מעיים כמו טיפוס הבטן, הוזכר בכמה מחקרים.
במחקר החדש פנו החוקרים לעדויות פיזיות: החומר הגנטי שנשאר על שיניהם של אנשים שמתו בזמן המגיפה. הם לקחו דגימות מ-24 שלדים שנקברו בתקופת המגיפה ועוד חמישה מתקופה מוקדמת יותר, מבית קברות במדינת אואחקה במקסיקו. בשיני השלדים של עשרה מהמתים במגיפה נמצאו עקבותיהם של חיידקי סלמונלה אנטריקה, מהזן פאראטייפי C (או Paratyphi C). הזן הזה גורם לדלקת עם תסמינים הדומים לטיפוס הבטן: שלשול או עצירות, חום גבוה, כאבי ראש וכאבי בטן, ובמקרים חמורים גם אלח דם וכיבים באזורים שונים בגוף, שעשויים לגרום לדימום.
תשובה לא מוחלטת
כיום פאראטייפי C נפוץ בעיקר באסיה ובאפריקה, ואינו ידוע כגורם למגיפות כמו זו של שנת 1545. אך ייתכן שהאוכלוסייה האצטקית הייתה רגישה הרבה יותר לחיידק, או שמדובר בתת-זן תוקפני במיוחד. כמו כן, ידוע שעוד לפני הפלישה הספרדית לאמריקה, החיידק נמצא גם באירופה: החומר הגנטי שלו זוהה בשלד בן 800 שנה מנורבגיה. חלק מהאנשים הנדבקים בחיידק לא מפתחים תסמינים כלל, והחוקרים משערים שייתכן שהמחלה הגיעה למקסיקו באמצעות יורדי ים ספרדים, שאולי אפילו לא ידעו שנדבקו בה.
אבל את זה לא ניתן לקבוע בוודאות - ייתכן גם שפאראטייפי C נמצא ביבשת אמריקה עוד לפני הגעת האירופאים, ובאמצע המאה ה-16 עבר מוטציה שגרמה לו להיות אלים הרבה יותר. מהתיעוד הכתוב עולה שלא האוכלוסייה המקומית ולא הכובשים הספרדים ראו מחלה כזו בעבר, כך שהמוצא שלה נותר עדיין מסתורי.
כאמור, החומר הגנטי של החיידק זוהה רק בשיניים של עשרה בני אדם שמתו בתקופת המגפה, אם כי אין לנו כל אפשרות לדעת אם הם מתו מהמחלה עצמה. הוא לא זוהה בשרידיהם של 14 הגופות האחרות מתקופת המגפה, ולא בשיניים של חמשת השלדים מתקופה מוקדמת יותר.
כמובן, הימצאותו של חיידק הסלמונלה בשיניהם של עשרה שלדים לא מעידה בהכרח שהוא אמנם היה הגורם למחלה, ולא פשוט חיידק נפוץ למדי באותה תקופה. בנוסף, השיטה שהחוקרים השתמשו בה יעילה מאוד בזיהוי עקבותיהם של חיידקים ושל נגיפים שהחומר הגנטי שלהם הוא DNA, אך אינה מאפשרת לזהות נגיפים שהחומר הגנטי שלהם הוא RNA. נגיפי החצבת והקדחת צהובה, שהוצעו כגורמים אפשריים למגיפה, הם נגיפי RNA, ולפי שעה אי אפשר לדעת אם נגיפים אלו נמצאים בשלדים שנבדקו.
החוקרים, לפיכך, מציעים פתרון אפשרי לחידה העתיקה, אך לא טוענים שפתרו אותה באופן סופי. "אנחנו לא יכולים לומר שסלמונלה אנטריקה גרמה למגפת הקוקוליצלי" אמרה קירסטן בוס (Bos), ממחברי המאמר "אבל אנחנו חושבים שהוא צריך להיחשב למועמד מוביל".